משכיל לדוד · בראשית · פרק 11 · פסוק 7

הבה מדה כנגד וכו׳ דאל״כ הא פירש״י לעיל כל הבה ל׳ הזמנה שמכינים עצמן ומתחברים לעצה או למלאכה וזה לא שייך ח״ו למעלה כי מי יאמר לו מה תעשה והכל גלוי ומובן לפניו ית׳ לפעול כרצונו ברגע א׳ ואם בא ללמד ענותנותו שנמלך בבית דינו לא היה צריך לכתוב תיבת הבה כי מל׳ נרדה ונבלה היה משתמע שפיר כמו נעשה אדם שגם הוא נכתב כן ללמד ענותנותו יתירה שנמלך בב״ד כמ״ש שם רש״י א״ו מלת הבה נכתבה לומר שדן אותם מדה כנגד מדה. ובזה מובן טעמו של רבינו שהפך סדר הכתוב ובתחלה ביאר הבה נרדה בב״ד נמלך והדר פי׳ הבה מדה כנגד מדה כלו׳ הואיל ולא כתיב הבה נרדה אלא ללמד ענותנותו מעתה תיקשו דא״כ הבה למה לי בנרדה סגי כמו נעשה אדם ולכך בא ותירץ אה״נ ומלת הבה אצטריך ללמד מדה כנגד מדה. ודע שכבר הקדים רש״י לפרש בפ׳ נעשה אדם והוא מדברי רז״ל דאעפ״י שיש מקום למינים לרדות לא נמנע הכתוב מללמד ד״א ותשובתו כתב בצדו ויברא אלהים וכו׳ וממנו נקח למאי דקמן דה״נ לא נמנע הכתוב וכו׳ ותשובתו כתב בצדו ויפץ ה׳ אותם וכו׳ וזה בכלל מ״ש כי ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו בם ופושעים וכו׳ וא״ת סוף סוף תרתי ללמד ענותנותו שנמלך וכו׳ למה לי וי״ל דההוא למדה טובה והכא למדת פורענות וקמ״ל דבין בזה ובין בזה ילמד האדם לימלך אפי׳ גדול מן הקטן: