משכיל לדוד · שמות · פרק 34 · פסוק 21

בחריש וכו׳ יש מרבותינו וכו׳ ההרגש הוא אמאי הדר וכתב מלת תשבות הוה סגי למכתב תשבות בחריש ובקציר ועל זה פריך רש״י אדרבא אילו כפשוטו דאלעיל קאי ק׳ למה נזכיר וכו׳. ומ״ש מה חריש רשות וכו׳ פי׳ דליכא חריש דמצוה כלל דאפילו אם חורש לצורך מצות העומר איברא שהוא לצורך מצוה מ״מ אין מצוה כלל בחרישה דאילו מצא חרוש אינו חורש הילכך לאו מצוה אבל קציר מצוה לקצור ולהביא דכתיב וקצרתם את קצירה והבאתם הכי אי׳ בגמרא דמכות ופלוגת׳ זו דכתב רש״י היא בפ״ק דר״ה דף ט׳ הדעה הראשונה דדריש לתוספת היא דעת ר״ע ומהכא יליף גם כן תוספת שבת ויום הכפורים ויום טוב וקרא דועניתם וכו׳ מיבעי ליה לכדתני חייא ב״ר מדפתי לומר כל האוכל ושותה בט׳ וכו׳ והדעה השנייה היא דעת רבי ישמעאל דדריש תוספת מקרא דועניתם מערב עד ערב אלא יום הכפורים שבת ויום טוב מנין ת״ל תשבתו שבתכם והך בחריש ובקציר דריש לומר מה חריש רשות וכו׳: והק׳ הרא״ם ז״ל דא״כ כי היכי דלר״ע יליף תוספת לכלהו מקרא דגבי שביעית ה״נ לר״י מצי׳ למילף כלהו מי״הכ ולשתוק קרא מתשבתו שבתכם ונדחק לתרץ דאף על פי כן טרח קרא וכתב להו להדיא ע״ש. ולע״דן דבשלמ׳ למאן דיליף משביעית מצינן למילף כלהו מניה דכי היכי דשביתה דגבי שביעית מעבודה דהיינו מלאכה ה״נ בכלהו אבל כי כתיב גבי יוה״כ נימא דמה שהצריך הכתוב תוספת ביום הכפורים אינו אלא בעינוי אבל במלאכה ליכא תוס׳ כלל מן התורה (וע׳ לה״ה בה׳ שביתת עשור דביאר שזו דעת הרמ״בם ז״ל) ואם כן ליכא למילף שבת ויום טוב מניה מש״ה אצטריך רבויא דתשבתו שבתכם. מיהו הא קשיא אליבא דר״ע דיליף כלהו משביעי׳ וקרא דבט׳ לחדש בערב מיבעי ליה לכדחייא כדלעיל מ״מ תשבתו שבתכם מאי דריש ביה. ואמנם הא נמי לא קשיא דאיכא למימר דדריש ליה לכדאי׳ בפ״ק דר״ה דף ך׳ מנין שצריך שיהא לילה ויום מן החדש ת״ל תשבתו שבתכם. ופיר״שי למדנו שהיום הולך אחר הלילה במועדות: