משכיל לדוד · בראשית · פרק 48 · פסוק 7

ואני וכולי לא הולכתיה אפי׳ וכו׳ כלו׳ דבשלמא במערת המכפלה איכא טעמא רבא בל״ז שכך נגזר עליה לפי שזלזלה במשכב הצדיק וכולי וכדפירש״י גבי ותצא לאה לקראתו אבל מ״מ היה אפ׳ לקברה בעיר אחרת ולא בדרך ואפ״ה לא הולכתיה אפילו לבית לחם אך ק׳ דמאחר דאיכא הך טעמא נימא כוליה להכי הוא דהואי ומנ״ל למדרש דלפי שזלזלה וכו׳ דילמא לא היה שם עונש כלל אלא שהוכרח הדבר שתיקבר דוקא בדרך להיות לעזרה לבניה וכו׳ וי״ל דאי לאו מחמת עונש בודאי לא היתה נקברת בדרך אלא במערת המכפלה שאין הדין נותן להרע לרחל בלי שום גרמא דידה כדי להטיב לאחרים ואם הקב״ה חפץ בתפלתה על בניה אין מעצור לה׳ להודיעה בזמן הגלות צרת בניה כדי שתתפלל והיה יכול לקבל הקב״ה תפלתה בכל מקום שהיא אך כיון שנתן שורת הדין להענישה על שזלזלה וכו׳ הא והא גרמא ליקבר דוקא להיות לעזרה וכולי דוגמא לדבר מה שאמרו על מרע״ה שלא נכנס לא״י כדי להיות עם מתי מדבר ולשוב בראשם לתחיית המתים כמ״ש ז״ל על פ׳ ויתא ראשי עם וכולי והרי המקרא צווח יען לא האמנתם וכו׳ אלא כדאמרן שאילו לא חטא אע״ג דאיכא טעמא לא היה גוזר הקב״ה עליו שלא ליכנס לארץ כדי שייטב לאחרים בשבילו שא״כ היה זה עול בחיקו ית׳ חלילה אלא מאחר שמצא ב״ח מקום לגבות חובו אהני נמי אידך טעמא וכדאמרן ומ״ש ואנקלוס תרגם וכו׳ ולפירושו יהיה כברת כמו כרבת כגון כשב כבש: