משכיל לדוד · במדבר · פרק 14 · פסוק 18

ונקה לשבים וכו׳ אע״ג דכבר ביארו רש״י בפ׳ כי תשא אצטריך למיהדר ולפרושי הכא לפי שבכאן הוא שייך טפי ונמשך על ארך אפים שר״ל לצדיקים ולרשעים דלא כס״ד דמשה וכי היכי דלא לשתמע דא״כ כל אפיא שוין ח״ו והיה כצדיק כרשע מש״ה הדר קאמר ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבין וארך אפים היינו דמאריך רוחיה ומ״מ גבי דיליה אם אינן שבין והיינו טעמ׳ דהכ׳ לא פירש״י ג״כ הפיר׳ האחר עפ״י פשוטו משום דפי׳ זה דוקא הוא הנמשך עם מ״ש לעיל על ארך אפי׳ ומה שהכריח בין לרז״ל ובין לרש״י לעשות ביאורים ולא הניחוהו לפי משמעות פשט המלה ונקה לא ינקה הכל ענין א׳ כמו הידוע לא נדע וכן רבים היינו מתרי טעמי חדא דא״כ הול״ל ונקות לא ינקה או נַקֹה בחולם אי נמי מפני הפשט׳ שעל מלת ונקה שהוא מפסיק הקריאה דמשמע שאינו ענין נקשר: