וכל אשה וכו׳ ראויה וכו׳ הכי דייקי׳ בש״ס פ׳ הבא על יבמתו מרמייא דקראי. ומ״מ מגופיה דקרא נמי משתמע מדלא כתיב אשר ידעה איש אלא יודעת איש:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 31 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הרוגו וכו׳ איני יודע אם להרוג וכו׳ הק׳ מוהרא״ם ז״ל דהיאך היה עולה על הדעת לומר להחיות והלא כל הקצף שקצף משה לא היה אלא בעבור שהחיוב וכו׳ והאריך בזה ע״ש. ולעד״ן דהס״ד היא דיודעת דכתיב בקרא בראויה ליבעל ולא נבעלה. ולרבותא נקט וה״ק כל אשה אפי׳ יודעת איש וכו׳ כל שהיא דומיא דוכל הטף בנשים דודאי לא ידעו זכר. ה״נ אלו הנשים גדולות אף על פי שהן ראויות החיו ולא תהרגו אלא אשר ידעו זכר בפועל לפי שהן הנה היו וכו׳ בדבר בלעם. כן היה אפ׳ למיסק אדעתין מש״ה אצט׳ הרוגו. עוד הק׳ הרב ז״ל דכיון דכתיב הרוגו בסיפא הרוגו דרישא למה לי. ונלע״ד דה״ק קרא הרגו כל זכר מיד מלתא פסיקתא. אבל באשה לא תהרוגו מיד לפי שצריכות בדיקה. אלא כל אשה יודעת וכולי כשתעברום לפני הציץ ותדעו שהיא יודעת וכולי אז הרוגו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745