משכיל לדוד · בראשית · פרק 48 · פסוק 22

בחרבי וכולי ד״א שכם וכולי דאילו לפי׳ קמא לא שייך תיבת אחד והול״ל שכם על אחיך ואם רצ״ל שכם העיר תהיה לחלק אחד יתירה הרי החלק חסר בכתוב ואי אעיר קאי הול״ל אחת לכך מייתי ד״א ולד״א נמי ק׳ דמה שייך בבכורה אשר לקחתי מיד האמורי ואם כמ״ש רש״י על עשו מה ענין בכור׳ יעקב שלקח מיד עשו לבכורת יוסף הרי בכורת יוסף הוא בכורת ראובן ולא אותה של עשו ואם ר״ל כעין מה שלקח מעשו היל״ל כאשר לקחתי וכולי או כמו שלקחתי:

אשר וכולי דבר אחר וכולי דאילו לפי׳ קמא ק׳ אמאי מדמהו לאמורי טפי מכל ז׳ אומות ולד״א ק׳ דהל״ל האמורי האל״ף בחט״ף פת״ח אם היא מל׳ אמירה ועוד דלא שייך וי״ו בלשון אמירה:

בחרבי וכו׳ חכמתו וכו׳ דימה התורה לחרב שכשם שהחרב אע״פ שמכה בה היא נשארת בידו ויכולה להגין עליו בכל עת כך התורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגיני וכולי והתפלה דומיא לקשת שאינו מכה רק פעם א׳ ויוצא מידו כך התפלה לא מהניא אלא לאותו דבר שמתפלל עליו ותו לא ומ״מ הקשת מגיע ומכה מרחוק משא״כ החרב רמז בזה מאי דאמור רבנן בברכות אר״א גדולה תפילה יותר ממע״ט שאין לך גדול במע״ט ממ״ר ואעפ״כ לא נענה אלא בתפלה ע״ש: