משכיל לדוד · בראשית · פרק 38 · פסוק 30

אשר וכו׳ ד׳ ידות וכו׳ בב״ר חשיב ג׳ בימי משה במלחמת עמלק ושל סיחון ועוג ושל כנעניים וא׳ בימי יהושע של יריחו אבל בסנהדרין פ׳ נגמר הדין איכא מ״ד ג׳ חרמים ואיכא מ״ד ה׳ ובש״ח הביא דמהרש״א הגיה ד׳ ע״ש ויש לישב דלא פליגי שהרי לפי האמת הב״ר נמי חשיב ה׳ שהרי מלחמת סיחון ועוג ב׳ מלחמות היו אלא דבב״ר חשיב תרוייהו כחד לפי שבא לדרוש הד׳ ידות כנגדן ולכך חשיב ארבעה וצ״ל דמשה כשיצא להלחם עם סיחון הואיל והיה יודע דמיד אחריו ילכו להלח׳ עם עוג החרים על שניהם ביחד ולכך חשיבי חד ומעתה איכא למידק דבקרא תלתא כתיבי ידו וחד כתיב יד והוא הראשון וזה רומז על אותו של יריחו שהיה אחר שעברו את הירדן שנענשו על הנסתרות כדאיתא התם בסנהדרין ולכך בזה כתיב יד סתם כלומר אע״ג דהוא לבדו חטא כתיב חטא ישראל אבל תלתא אחריני ידו שהוא לבדו נשא חטאו ולא חב לאחרים אבל לאידך פי׳ משום ד׳ דברים שלקח אין בידי לומר למה בא הרמז בחד יד וג׳ ידו וגם לא ידענא מנ״ל שהיו ב׳ חתיכות כסף של מאתים שקלי׳ דמקרא משמע מאתים שקלים ואי משום דבתר הכי כתיב הכסף סתם משמע ליה דלאו מטבעו׳ דילמא חתיכה אחת ומנ״ל תרתי וצ״ע: