משכיל לדוד · שמות · פרק 12 · פסוק 13

וראיתי את הדם הכל גלוי וכו׳ ההרגש הוא דהול״ל וראיתי אותו אלא ה״ק וראיתי זכות הדם ופסחתי וכו׳ ואפ׳ דלרמוז זה שא״צ ראייה ממש לכך כתיב וראיתי שלהיותו מלעיל אע״ג דאיכא וי״ו המהפכת משמע נמי טפי לשון עבר כלומר כבר ראיתי אפי׳ מקמי דהוה:

ופסחתי מדלג וכו׳ ואני אומר וכו׳ ב׳ הפי׳ איתנהו במכילתא ת״ק קאמר אין פסיחה אלא חייס וכה״א פסוח והמליט וכו׳ ר׳ יאשיה אמר אל תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי וכו׳ ואפשר דהיינו דקאמר רש״י ואני אומר כל פסיחה וכו׳ כלו׳ דא״צ לאל תקרי שא״ר יאשיה שאמר כן דרך דרש אבל לפי הפשט כל פסיחה ל׳ דילוג:

ולא יהיה וכו׳ הרי שהיה וכו׳ הרי שהיה וכו׳ ק׳ היכי דריש מתיבה אחת תרתי מילי. וי״ל דכיון דדיוקא דבכם אבל הווה על מצרים ודאי אתא לרבות אפי׳ היה המצרי בביתו של ישראל דאל״כ מאי למימרא ה״נ משמעות ולא יהיה בכם קמ״ל אפי׳ בביתו של מצרי ומ״מ במכילתא לא איתמר הכי אלא הכי אי׳ התם הרי שהיה מצרי וכו׳ יכול ינצל ת״ל ופסחתי עליכם עליכם אני חס ולא על המצרים. הרי שהיה ישראל וכו׳ שומע אני ילקה ת״ל ולא יהיה בכם וכו׳ וק׳ על רבינו אמאי נקט דלא כמכילתא ותימא על הרא״ם ז״ל שלא העיר בזה: