משכיל לדוד · שמות · פרק 29 · פסוק 42

אשר אועד וכו׳ שמעל מזבח הנחשת וכו׳ והא דכתיב מעל הכפרת ה״פ הקול יורד מן השמים על הכפורת ומשם יוצא לחוץ על מזבח הנחשת. אך ק׳ היאך יתקיים להך סברא מקרא שכתיב בס״פ נשא ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו דכיון שהיה מעל מזבח הנחשת אין כאן ביאת אהל מועד וג׳ דבריש ויקרא וידבר ה׳ אליו מאהל מועד ובשלמא הך קרא ויקרא י״ל דה״ק דמאהל מועד היה יוצא הקול לחוץ ע״ג המזבח וניחא לדידיה דמש״ה כתיב מאהל מועד ולא כתיב באהל מועד אבל אידך קרא קשיא ודוחק גמור הוא לומר אל אהל מועד כאילו כתיב אל פתח אהל מועד. ואפ׳ ליישב במאי דאי׳ בת״כ ומייתי לה רש״י בס״פ פקודי כתוב א׳ אומר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וכתוב א׳ אומר ובבא משה אל אוהל מועד וכו׳ בא הכתוב הג׳ והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא נסתלק הענן נכנס. וא״כ י״ל דמ״ש כאן שהיה מדבר עמו מעל מזבח הנחשת לאו כללא הוא דלעולם היה כך אלא כלו׳ זימנין דהיינו כשהיה הענן ע״ג א״מ ולא היה יכול משה ליכנס אז היה מדבר עמו מע״ג המזבח ועדיין יש להרהר על זה. ומ״מ מ״ש רש״י מעל המזבח לאו דוקא שכך מבואר בילקוט ס״פ פקודי מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה ר׳ נתן או׳ מעם מזבח הקטרת שמעון בן עזאי או׳ מאצל מזבח הקטרת תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים מאצל מזבח העולה ע״ש: