משכיל לדוד · במדבר · פרק 15 · פסוק 3

ועשיתם אשה אין זה ציווי וכו׳ הכרחו מדכתיב בתר הכי לפלא נדר וכולי ואם איתא דהך ועשיתם דרישא בשל חובה הוה ליה למימר או לפלא נדר אלא ודאי דלפלא נדר אתא לפרושי ועשיתם דרישא:

ריח ניחח נחת רוח לפני. כבר ביאר דבר זה רבינו לעיל בפ׳ תצוה ובפ׳ ויקרא ומ״ש דהדר לפרושיה הכא ועוד צריך להבין דהתם מסיים בה רש״י שאמרתי ונעשה רצוני והכא לא קאמר הכי אלא נחת רוח לפני ותו לא. ונראה דחדא מתרצא לחברתה משום דהך ריח ניחח דהכא קאי על נדר ונדבה ועל חובת הרגל ובשלמא על מאי דקאי אחובו׳ דרגל א״צ ביאור דמובן כמו שפי׳ במקום אחר אבל לגבי נדרים ונדבות לא שייך לומר שאמרתי ונעשה רצוני שהרי לא אמר מידי שאין זו חובה לומר שציוה לעשות כן לכך צריך לפר׳ באופן אחר נחת רוח לפני בראות בנים מתנדבים בלב טוב נדרים ונדבות וזהו מה שרצה לפ׳ רש״י בכאן. ובזה מובן ג״כ אמאי שינה סדרא דקרא וביאר מלת ריח ניחח קודם או במועדיכם שהרא״ם ז״ל נדחק בזה טובא ועפ״י דרכנו מובן ממילא:

לפלא וכו׳ או שתעשו וכו׳ בא לשלול דלכאורה נראה דה״ק קרא או שהפליאו נדר ונדבה במועדיכם וא״א דהא מאחר דכבר אמר לפלא נדר סתם הרי כייל כל נדרים ונדבות בכל זמן שיהיו בין בחול בין במועד דמהיכ׳ תיתי לחלק לומר דנדבות של חול בעו נסכין ונדבו׳ של מועד לא בעו ואמאי אצט׳ למיהדר ולמכתב או במועדיכם א״ו רוצה לומר או שתהיה האשה לחובת מועדיכם: