משכיל לדוד · דברים · פרק 31 · פסוק 2

פירש״י לא אוכל וכו׳ יכול וכו׳. ההרגש שמבחוץ בלשון הכתוב המכריח הפירוש הוא דהול״ל אינני יכול שהוא בינוני כי לא אוכל משמע לשון עתיד ומאן אמר ליה שלא יוכל עוד שיותש כחו ולכך משני שפיר שאין פי׳ לא אוכל על אפיסת הכח שהרי כתיב לא כהתה עינו ולא נס לחה. ופירש״י בסוטה דף י״ג לחלוחית כחו ותו מייתי התם ראיה מדכתיב ויעל משה מערבות מואב וכו׳ ותניא י״ב מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת ועל זה מתרץ שפיר דה״ק יודע אני שכך יהיה ששוב לא אוכל בודאי כי כה אמר ה׳ אלי ועל זה הוא דמסיים רש״י וה׳ אמר אלי זהו פי׳ לא אוכל כלומר דבלא זאת לא יתיישב מלת לא אוכל בלשון עתיד. והיינו נמי דכתיב בתר הכי אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי כלומר שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא. וה״ט דשנה רש״י הסדר של הפ׳ דמקמי הכי אם היה מפרש אנכי היום היום מלאו וכו׳ היה מקום להקשות מנא ליה שמלאו שנותיו לכך מייתי תחלה הא דוה׳ אמר אלי וכו׳ ושוב פי׳ היום מלאו וכו׳ שר״ל וגם זה בכלל האמירה. וכל זה נמשך למ״ש תחלה לא אוכל עוד וכו׳ ושוב מייתי דבר אחר. והוא דהוצרך לב׳ פירושים דאילו לפי׳ ראשון נמצא שדברים אלו לא אוכל עוד לצאת ולבוא מיותרים לגמרי שהוא עצמו מ״ש אחר כך וה׳ אמר וכו׳ ולפי׳ שני אינו מתיישב לפי הפשט דלמאי נ״מ הוצרך להודיע׳ השתא שנסתמה ממנו החכמה: