משכיל לדוד · בראשית · פרק 37 · פסוק 1

וישב פרש״י ז״ל אחר שכתב לך וכו׳ פי׳ דק״ל לרש״י דהך קרא דוישב מיותר הוא דהא שמענו בפ׳ דלעיל ויבא יעקב אל יצחק אביו וכולי ואם לומר דאכתי תמן הוה להא נמי לא צריכה דהא חזינא מקראי דלקמן וישלחהו מעמק חברון וכו׳ דהתם הוה מותביה לכך פי׳ דמשום דלעיל כתיב וישב עשו בהר שעיר וכו׳ ואלה תולדות עשו וכו׳ הילכך כתב ה״נ וישב יעקב וכו׳ אלה תולדות יעקב וכו׳ לומר בא וראה מה בין ישובי עשו ותולדותיו לישובי יעקב ותולדותיו שהללו חשובים להאריך בהם ומ״ש וכן אתה מוצא וכולי וכשבא לנח האריך בו אין הכוונה לומר במה שהאריך לספ׳ בענין המבול והנמשך אליו דאותו ספור אינו ענין פרטי לנח אלא ספור כולל על כל העולם אלא נר׳ דכוונתו דתכף כשבא הכתוב לספר לידתו של נח האריך בו יותר מכלם דבכלם כתיב בקצרה ויחי שת וכו׳ ויולד את אנוש ויחי אנוש וכו׳ ויולד את קינן וכן לכלם וכשבא לנח כתיב ויחי למך וכולי ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו וכולי ומאריך שם גם בסיפור תולדותיו של נח ב״פ דבתחילה כתיב ויולד נח את שם וכולי והדר כתיב ויולד נח שלשה בנים את שם וכו׳ והיינו האריכות ומה ששינה רש״י לשונו בי׳ דורות שמנח ועד אברהם ואמר קצר בהם ולא כתב כדלעיל פ׳ הוליד וכו׳ כוונתו לומר שבדורות אלו השניים קצר טפי מן הראשונים דבראשוני׳ לכל הפחות כתב לכל א׳ מקרא בפ״ע הכולל כל ימי חייו ומספר מיתתו כגון ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימות וכן לכל א׳ וא׳ משא״כ בדורות האחרונים דקצר אפי׳ זה ולא הזכירו ויש טעם נכון לדבר דשניים גרעי טפי שהרי הראשונים לא היה להם ממי ללמוד אבל האחרונים אע״ג דחזו משפט דור המבול והו״ל ללמוד ולישר מעשיהם אפ״ה ראו ולא לקחו מוסר. ומ״ש רש״י ומשהגיע אצל אברהם ולא כתב ומשבא לאברהם כמ״ש גבי נח רצונו לומר דמיד בתולדו׳ תרח התחיל הכתוב להאריך טפי מכלהו שהרי כתיב ויחי תרח וכו׳ ויולד את אברם וכו׳ ושוב כתיב ואלה תולדות תרח וכולי וימת הרן וכולי כל הפרשה והטעם לפי שהיה אברהם מעורב עם תולדות תרח א״כ לא היה יכול לכתוב ואלה תולדות תרח אברהם בלבד ולהניח השאר שהרי כולם תולדות תרח היו ולכך הוצרך להאריך קצת גם בשאר תולדות תרח בשביל אברהם אלא שבשאר תולדות תרח סופר ישובם בקצרה ויקח תרח וכולי ויבאו עד חרן וכו׳ ואחר כך מספר והולך כל ענין וישוב אברהם בדרך ארוכה וה״ז ממש דומה לדהכא שבשביל שכתב לעיל ואלה תולדות יצחק לא היה יכול לפרש ענייני יעקב בלבד שהרי עשו ג״כ מתולדות יצחק מש״ה כתב תחילה ישובי עשו וכולי בקצרה ואחר כך מספר והולך כל ענייני יעקב בארוכה והשתא א״ש המשל דמייתי רש״י מהמרגלית שנפלה בין החול שהרי כשהזכיר תולדות תרח ממילא נפל המרגלית שהוא אברהם בין החול נחור והרן וה״נ אחר שהזכיר תולדו׳ יצחק נפל המרגלי׳ שהוא יעקב בין החול והיינו עשו ולפיכך הוצרך למשמש בחול וכו׳ ולפי דרכנו יובן היטב סיום המשל דקאמר משליך את הצרורות וכו׳ שהרא״ם ז״ל כתב שאין בו ענין על הנמשל אלא הוא תשלום המשל לבד והוא דוחק ובדידן ניחא במאי דאיכא למידק דפתח בחול ומסיים בצרורות אלא ה״ק דכשנפל׳ המרגלית בחול צריך לכוברו בכברה שכל החול דק דק נופל למטה ואותו הדק אינו צריך משמוש כלל רק לכוברו בלבד וזהו משל על דורות הקודמים לצדיק שאין כתוב בהם רק פ׳ הוליד וכו׳ ובחול הגם העשוי רגבים וצרורות שנשאר למעלה עם המרגלית צריך בו גם המשמוש כדי לברור מתוכם המרגלית והנמשל בזה הם אחי הצדיק הנכללים בתולדות אבותיו כמו נחור והרן אצל אברהם ועשו אצל יעקב ובהם צריך גם משמוש דהיינו קצת ביאור טפי משאר הרשעים וכדאמרן: