משכיל לדוד · בראשית · פרק 2 · פסוק 4

תולדות וכו׳ למדך שכלם וכו׳ וא״ש להך פירושא נמי מאי דכתיב בהבראם בה״א כלו׳ סיבת והווית בריאתם היה הכל ביום עשות וכו׳ שכלם נבראו בכח בראשון וכדלעיל. והוצרך לד״א דאילו לפי׳ א׳ סוף סוף לא היה צריך לכתוב בהבראם לדרוש כן דבאמרו ביום עשות וכו׳ שפיר משמע הכי. ולד״א נמי ק׳ דכי היכי דרמז כאן בריאת העה״ז בה״א אמאי לא רמז ג״כ בריאת העה״ב שהי׳ ביו״ד שהרי בהך קרא נכתב הכל עליון ותחתון כדכתיב אלא תולדות השמים והארץ ומסיים נמי ביום עשות וכו׳ ארץ ושמים. ודע שהטעם שכתב רש״י שנברא עה״ז בה״א הוא הוא הטעם האמור בש״ס פ׳ הקומץ רבה שנברא בה״א לפי שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא ופירש״י דאכסדרה פתוח מתחתיו כל הרוצה לצאת לתרבות רעה יצא ע״כ והוא עצמו מ״ש כאן לרדת דרך שם. וטעם בריאת עה״ב ביו״ד נראה לומר לפי דהיו״ד יש לה ג׳ קוצין ראש תוך סוף וכך עה״ב נברא בתחלה והווה וכן יהיה בסוף יומיא ועי״ל להורות שנברא בעשרה מאמרות והיא היו״ד שתכלית הבריאה הוא עה״ב דהוא נצחי דעוה״ז אינו אלא חיי שעה ועוד לאלוה מילין כידוע לי״ח אין כאן מקום להאריך: