משכיל לדוד · ויקרא · פרק 24 · פסוק 10

ויצא וכו׳ מהיכן יצא וכו׳. פירוש דק״ל דברישא אמר ויצא דמשמע חוץ למחנה ובתר הכי כתיב וינצו במחנה ש״מ דבתוך המחנה הוה. ותירץ דאה״נ והאי דכתיב ויצא לדרשה אתא למר כדאית ליה ולכ״ל. וע״ש ר״ל מעולמו יצא פי׳ דבקרא דלעיל מסיים ביה חק עולם וסמוך ליה ויצא לומר שיצא מעולמו. והענין היא דכל ישראל יש להם חלק לעה״ב והיא עולמו המיוחד לו והאי נמי אעפ״י שהיה בן איש מצרי מ״מ כיון שאמו ישראלית איהו נמי ישראל הוא דקי״ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ונמצא שגם הוא היה לו עולם דהיינו חלק לעה״ב אבל באותה שעה איבד חלקו דגרע מאפיקורוס וחביריו. ונ״ל שלזה כיוונו בת״כ שאמרו שם והוא בן איש מצרי אעפ״י שלא היו ממזרים באותה שעה הוא היה כממזר ע״כ. והכוונה דאעפ״י דכל כה״ג לא הוו ממזרים מיהו באותה שעה שעבר וגידף נעשה כממזר והעיד עליו הכתוב והוא בן איש מצרי לומר דשוב אינו חשוב כישראל ועיין מ״ש הרא״ם ז״ל:

בן איש מצרי הוא המצרי וכו׳. דק״ל דהוה סגי לכתוב בן מצרי מאי איש ומשני שזה המצרי שהרג משה דכתיב ביה וירא איש מצרי מכה וכו׳ שהיה נוגש. וקרוב לומר שכאן רמז רבינו מאי דאיתא בספר הזהר איך בא לידי עבירה זו ואחר שהגידו שאביו מצרי היה ושהרגו משה ע״י שם המפורש וכיון ששמע כן מיד עמד וגידף:

בתוך וכו׳ מלמד וכו׳. עיין מ״ש הרא״ם בשם הרמב״ן ז״ל שאין להוסיף על דבריו ז״ל: