משכיל לדוד · דברים · פרק 1 · פסוק 11

יוסף עליכם וכו׳ מהו שוב וכו׳. מה שיש עוד להרגיש בה ממ״ש רש״י להדיא היינו אמאי כתיב ל׳ תוספות יוסף עליכם הול״ל ירבה עליכם. ומתרץ דר״ל שיהא זו תוספות משלי מלבד העיקר. אמנם אעיקרא דמלתא קשיא שהרי בכלל מאתים מנה ולא שייך בזה תוספות כמו שהק׳ המפ׳ ז״ל. ונלע״ד שהמדרש גופיה מרגיש כן ונתכוון לתרץ עם המשל דז״ל משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והי״ל בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים אמר אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבז. אלא הריני ממנה לו אפוטרופא. משהגדיל הבן ההוא א״ל לאפטרופא תן לי כסף וזהב שהניח לי אבא עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו התחיל אותו בן מיצר וכו׳ א״ל כל מה שנתתי לך אינו אלא משלי אבל מה שהניח לך אביך הרי הוא שמור עכ״ל. והמכוון בו דלפי שצפה הקב״ה שישראל עתידים לחטוא ולהיות גולים מארצם וכמה הרפתקי מפני עונם ולכך סילק כל אותם הטובות והברכות עד לע״ל כדי שלא יהיה להן הפסק שאילו היה נותן בעה״ז הרי פוסקים משחטאו וז״ש במשל שאמר המלך אם אני נותן וכו׳ הוא מבזבז פירוש מאבד הכל לכך העמיד אפוטרופא זה משה שבירך להם משלו אז הבן אלו ישראל התחילו מצירים. א״ל היכן הם כל הברכות שהבטיחנו הק״בה א״ל זו משלי שהשתמשו בו בעה״ז אך של הקב״ה הרי הוא שמור לע״ל והיינו דאמור רבנן דבעה״ז כתיב והיה מספר ב״י וכו׳ ולע״ל אשר לא ימד ולא יספר: