משכיל לדוד · דברים · פרק 20 · פסוק 3

שמע וכו׳ דאל״כ הול״ל שמעו בני יש׳ כדמסיים אתם קרבים:

אל וכו׳ כנגד ד׳ דברים וכו׳. נ״ל לפ׳ דהטעם שהיו עושין ד׳ דברים הללו לעורר ולהחזיק הד׳ קליפות הידועים כדי להכניע ד׳ עולמות הקדושה. הראשון צהלת סוסים לפי שידוע דהמל׳ נק׳ סו״ס גי׳ ריבוע אדנ״י וכנגדו להבדיל בין הקדש ובין החול נוק׳ דקלי׳ נק׳ סוס זנאי עיין במאורות נתן. וכנגד זה אמר הכהן אל ירך לבבכם שהלא נודע דהמל׳ נק׳ לב. השנית הגפת תריסין היו מכוונים בזה להכניע חלילה ז״א דמקנן ביצי׳ כי נודע דג׳ ראשונות דז״א נקרא מגן ותרגום חנם מגן כי בחנם טורחים הקלי׳ לאחוז בו ולא יכולו. והיו האומות מעוררים התריס היינו המגן הטמא לאחוז על ידו המגן דקדושה וא״ל הכהן אל תיראו כי בחנם טורחים. השלישית קול קרנות דנודע דאי׳ מקננא בברי׳ נק׳ שופר קרן היובל והכלבים הללו היו מכוונים לתת כח לקרן הטמא להכניע שופר דקדושה ח״ו ולכן אמר הכהן אל תחפזו והיינו לפי שידוע סוד החשמל שהוא המלבוש מאור של בינה המגין מהחצונים ונק׳ כתנות אור ויש ע״ג כתנות עור כעין החשמ״ל כי פעמים ח״ש וממהר לינק מן הקדושה וזה כשגורמים העונות חלילה שמסתלק חשמל דבינה השומר ופעמים מ״ל נכרת וזה כשמתגלה אור החשמל ומגין וז״ס כי לא בחפזון תצאו לע״ל עיין במ״נ וז״ש הכהן אל תחפזו. והרביעית קול הצווחה היינו צעקה וכוונתם חלילה לעלות על במתי ע״ב באצי׳ והיינו דסוד הצעקה למעלה כדאיתא בזהר שמות דעשרה לשונות של תפלה איכא וצעקה גדולה מכלם והיא קרובה לקב״ה יתיר מכלהו וכנגד זה היה אומר הכהן ואל תערצו כלו׳ לא יגיעו למעלה בערץ חלילה: