משכיל לדוד · שמות · פרק 9 · פסוק 32

כי אפילות וכולי פלאי פלאות וכולי הק׳ הרא״ם ז״ל לפי זאת האגדה היאך יפורש אומרו והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב וכו׳ דמשמע טעמא דנכתה להיותה אביב וכו׳ ולפי המד׳ זה אינו דאפי׳ לא היתה אביב היתה ראויה ללקות אם לא הוה נעש׳ גם לה נס כמו שנעשה לחטה ע״ש ובאמת קו׳ עצומה היא והרב הניחו חלק ובש״ח נדחק הרבה יע״ש. ואפ׳ לפ׳ דה״ק הואיל והיתה כוונת השם יתברך לעשות נס לא׳ מהב׳ מינים שבזרעים שלא ילקה כדי שישאר דבר מה שילקה אחר כך במכת הארבה גזרה חכמתו יתברך להלקות במכה זו השעורה והפשתה שהוקשו כבר ולעשות הנס בחטה דעדיין היתה רכה כדי לקרב הנס קצת לטבע שכך דרכו יתעלה. ושוב מצאתי כעין זה בי״פת ועל שמו יאמר. וע״דה יש לפ׳ דידוע שכל המינים הללו סודם במל׳ אלא דחטה ה״ס טיפת החסדים וכוסמין ג״כ מין חטים כידוע אבל שעורה ה״ס ה׳ גבו׳ שבמל׳ כידוע בסוד מנחת העומר אביב קלוי באש. ופשתים ה״ס הגבו׳ שביסו׳ דנוק׳ ועיין במאורות נתן והילכך השעורה והפשתה עלולים טפי להמשיך הדין עליהם להיותם מסוד הגבו׳ מש״אכ החטה והכוסמת ולכך נעשה להם הנס והשתא ז״ש כי השעורה אביב כלו׳ סוד הגבו׳ כמ״ש אביב קלוי באש והפשתה גבעל יש לפ׳ על יסוד דנוק׳ דקנה ה״ס יסוד דדכו׳ וגבעל מצי׳ לפ׳ על יסוד דנוק׳ הגבו׳ שבה ולכך נכו: