משכיל לדוד · ויקרא · פרק 21 · פסוק 14

חללה שנולדה וכו׳. ק׳ שהרי כבר פירש זה לעיל בכהן הדיוט ולא עוד אלא דהתם פירש עוד פירוש שני שנתחללה ע״י ביאת פסולין לכהונה כגון אלמנה לכ״ג או גרושה לכהן הדיוט. ומ״ש דהכא לא נקט אלא חדא מתרתי ואין לומר דהכא לא שייך אותו הפירוש דא״כ מאי ארייא משום חללה תיפוק ליה לפי שאינה בתולה דמ״מ שייך שפיר לעבור עליה בשני איסורין דאל״כ לעיל בכ״ה נמי תיפוק ליה משום גרושה א״ו לעבור בתרתי וה״נ לא שנא. ותו דהכא נמי הא כתיב בהדיא זונה ועל כרחך לעבור בתרתי שהרי דבר ברור דזונה אינה בתולה וא״כ ה״נ נימא בחללה. ונראה דרש״י דייק בלישניה דקרא מאי שנא דהנך תלתא אלמנה וגרושה וחללה כתבם להדדי בוי״ו החיבור משא״כ זונה דכתיבא בתר הכי ומכח דיוק זה מפרש דהנך תלתא קאי אקרא דלעיל והוא אשה בבתוליה יקח ועליה קא מסיים קרא אלמנה וכו׳ לא יקח כלומר אלמנה והיא בתולה וכן גרושה דהיינו שנתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין דמקרא דלעיל בכ״ה היה אפשר לפרש דוקא מן הנישואין משו״ה אתא הך קרא וה״נ חללה הואיל וסמוכה עמהן בוי״ו העטף ניחא ליה לפרש הכי שבא לרבות חללה שנולדה מפסולי כהונה ולעולם בתולה היא דאילו מחללה דלעיל בכ״ה ה״א דלא מיירי אלא במתחללה בביאתה דומיא דזונה דגבי הדדי כתיבי משו״ה אהני הך קרא לרבות לחללה שנולדה כך מן הבטן ומ״ש רש״י לעיל תרי מיני חללה אהך קרא סמיך ושם גילה האמת דתרי מיני חללה איכא ולעולם מהכא שמעינן וכדאמרן. אבל זונה דעל כרחך לא הויא בתולה דאפילו בתולה דנבעלה שלא כדרכה אסורה לכ״ג כאילו נבעלה כדרכה כמבואר בגמרא וכ״פ הרמב״ם משו״ה אפסקה קרא ולא כתבה בוי״ו דליכא למימר זונה והיא בתולה כמו אינך. ואע״ג דמן הש״ס דקדושין לא משמע הכי רש״י ז״ל פירש בדרך קרוב לפשט ולפי הנראה מדיוק הכתוב: