משכיל לדוד · במדבר · פרק 11 · פסוק 22

הצאן ובקר וכו׳ רע״א וכו׳ נראה דכוונת ר״ע כמ״ש רבינו בחיי בשם הרמב״ן ז״ל דהן אמת כי אין מעצור לה׳ לעשות כל אשר חפץ דרך נס אבל הואיל והם לא היו ראויין לנס מש״ה קאמר הצאן ובקר הנמצאים להן ישחט להם ומצא להם וה״נ אם כל דגי הים שיכולים לצוד באותו צד המדבר שאם בו יאסף להם וכו׳ והשיבו הקב״ה היד ה׳ תקצר להספיק צרכם אפילו בדרך הטבע בלא נס עתה תראה וכו׳ וכן היה ויגז שלוים מן הים כי היו מקובצים בפאת הים והפריחם שם ולא היה בריאה חדשה ע״ש. ולפי דבריו ז״ל יש לפ׳ מ״ש וכי איזו קשה זו או שמעו נא המורי׳ דה״פ דהרי שם לא דיבר כנגד ישראל אלא דבר א׳ שקראם מורים ונחשב לו לחטא. וכאן שחטא כנגדם ביותר שהרי דיבר עליהם קטיגוריא לומר שאינם ראוים לעשות להן נס חסך עליו. ומשני לפי שהיה בסתר שהם לא ידעו מזה ולא נצטערו ע״י דבריו לכך חיסך לו. ומ״ש רש״י ח״ו לא עלתה וכולי מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא וכו׳ ה״פ וכי מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא שמכיר ויודע דרכיו של מקום ונהירין ליה שבילי דשמיא וא״כ הרי הוא יודע שאין רצונו של הקב״ה שיהיו מלמדים דלטוריא על בניו ואפ׳ שהוא אמר אין המקום מספיק כלו׳ אינם ראויים לנס. ומצאתי און לי לפי׳ זה בב״ר פרש׳ ויחי על פרש׳ ויקרא יעקב אל בניו וז״ל כתיב מסיר שפה לנאמנים וכו׳ במשה כתיב בכל ביתי נאמן הוא וכן אהרן תורת אמת היתה בפיהו ומפני שאמרו שמעו נא המורים נדונו בשפתותיהם לכן לא תביאו וכולי מסיר שפה לנאמנים עכ״ל. הרי בהדיא דאתמוהי קא מתמה בהיותו נאמן בית היכי קאמר שמעו נא המורים מוכיח דפי׳ כדכתיבנא: