משכיל לדוד · בראשית · פרק 44 · פסוק 32

כי עבדך וכו׳ בב׳ עולמות ק׳ דהרי לעיל פירש״י וחטאתי לך כל הימים לעה״ב וכן הקשה הרא״ם ועוד שבמדרש אתמר הכי בהדיא לעה״ב שכלו ימים ע״ש ונלע״ד דאה״נ שהאמת כך שלא נידה עצמו אלא לעה״ב ומ״מ הכא יהודה הוסיף ואמר ליוסף שנתנדה בב׳ עולמות שאם היה א״ל לעה״ב לבד חשש דילמא היה משיבו א״כ לא אתן לך בנימין שהרי אפילו תביאנו לאביך לא קא מהניא לך מידי דהא קי״ל נידוי על תנאי אפי׳ נתקיים התנאי צריך התרה וקי״ל דאין להתיר הנדר עד שיחול וכיון שהנידוי הוא לעה״ב א״כ א״א להתירו בעולם הזה ואין לו תקנה וכיון שכן בין תביאנו בין לא תביאנו הכל א׳ מש״ה שינה וא״ל דלית׳ אלא בב׳ עולמות קיבל וא״כ יש התרה דנדר שהותר מקצתו הות׳ כלו ואפ׳ דדייק הכי מדשינ׳ בלישניה דלעיל אמר וחטאתי לך והכא אמר לאבי וליכא למימר דמשום דכאן לא היה מדב׳ לנוכח עם אביו שהרי הוא מספר נוסח הדברים כאילו היה מדבר עם אביו שהרי אמר אם לא אביאנו אליך וה״נ הומ״ל וחטאתי לך אלא רצה לומר וחטאתי אף בעולם הזה בזמן שחייב בכבודו של אביו דהיינו בחיים אבל לפי האמת לא נידה עצמו אלא לעולם הבא כדאמרן ובזה יתישב מארז״ל שכל ארבעים שנה היו עצמותיו של יהודה מגולגלין וכולי עד שבא משה והתפלל עליו וכמו זר נחשב אמאי לא בקש יהודה מאביו להתיר לו ולא יצטרך לאחרים אחר מותו אבל לפי האמור ניחא דכיון דלא חל הנידוי אלא אחר מותו לא היה אפשר להתיר: