משכיל לדוד · בראשית · פרק 46 · פסוק 26

כל הנפש וכולי עשו שש נפשות וכו׳ הק׳ הש״ח דהא נפשות עשו לא היו אלא חמשה כנר׳ מהכתוב והניחו בצ״ע ולעד״ן ליישב שהרי התם חשיב קרא ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח והתם פירש״י והוא מהמדרש דקרח זה ממזר היה ובן אליפז היה שבא על אהליבמה אשת אביו שהרי הוא מנוי עם אלופי אליפז עכ״ל ואיברא דהכי איתא התם בקרא דבתר הכי אלה אלופי בני עשו בני אליפז אלוף תימן וכו׳ אלוף קרח אך קשה שבאותו ענין עצמו הדר וקחשיב בתר הכי ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח וע״ק דבפ״ק דסוטה אמרי׳ דל״ו כתרים תלו לו בארונו של יעקב ורש״י ז״ל התם בפירושו אזיל ומני כ״ג אלופים מבני עשו ולא מצאה ידו למנותם אלא באמרו דתרי קרחים היו חד מבני אליפז וחד מבני אהליבמה ע״ש והיכי קאמר הכא דקרח היה ממזר והרא״ם ז״ל בפ׳ וישלח הרגיש בקו׳ זו ורצה לומר דמדרשים חלוקים הם ולעד״ן שיש ליישב הכל דאה״נ דתרי קרחים הוו ושניהם בני אהליבמה חד הולידו עשו ואחד הוליד אליפז וכשהלך עשו מארץ כנען כבר נולדו שניהם אלא כיון דחד ממזר הוה לא חש הכתוב לכתבו בפירוש כאן לפי שהיה צריך להאריך בשבילו הרבה שהרי בני עשו לא הוליד שום א׳ מהם בארץ כנען וא״כ היה צריך לכתוב אחר ואהליבמה ילדה את יעוש וכו׳ ותלד עוד אהליבמה לאליפז את קרח ועוד דלא רצה הכתוב לכתוב מעשה ביש זה להדיא שבכל הממזרים דהתם לא הזכירם אלא ברמז ש״מ דלא ניחא לכתבם להדיא ובשלמא אם לא היה לעשו ג״כ בן א׳ ששמו קרח היה רומזו גם לזה כמו האחרים אבל כיון שגם לעשו היה לו קרח לא ניחא ליה למכתב ואת קרח ואת קרח תרי זמני לכתוב גם הממזר והילכך כיילינהו לתרווייהו בחד קרא וסמך על מה שיכתוב בתר הכי באלופים אלוף קרח בבני אליפז ואלוף קרח בבני אהליבמה שילד׳ לעשו דש״מ דתרי הוו וזה מוכרח לומר שאליפז כבר הוליד לממזר זה קודם יציאתם מארץ כנען דהא בתולדות דבתר הכי שהוליד בהר שעיר לא נזכרו אלא תימן אומר צפו וגעתם וקנז ועמלק והיכן הוא קרא שנמנה אח״כ באלופיו אלא מוכרח שהולידו תחלה בארץ כנען והשתא ניחא מאי דאמו׳ רבנן שש נפשות היו לו כשהל׳ מארץ כנען דאע״ג דקרא לא קחשיב אלא חמש ע״כ שש היו אלא דתרי נכללו בקרח ולדרכנו ניחא לישנא דרבנן בב״ר דקאמר הדין קרח דהכא ממזר הוה והומ״ל בקיצור קרח ממז׳ הוה אלא קאמר הדין דהכא לאפוקי קרח אחרינא דלאו ממזר הוה שהיה בן עשו ודוק: