משכיל לדוד · בראשית · פרק 18 · פסוק 9

ויאמרו וכו׳ שאף לשרה וכו׳ לאו למימרא שהם שאלו ממש לשרה איו אברהם שזה א״א מכמה טעמי חדא דנר׳ בהדיא מן הכתובים שהם לא דברו עם שרה כלל ולא ראוה שהיא היתה באהל והם לא נכנסו תוך האהל כלל אלא תחת העץ ועוד שהרי קי״ל קול באשה ערוה וכדמקשי נמי הרא״ם ז״ל (כלומ׳ לדבר עמה בשלום בעלה דרך חבוב ולחבבו בעיניה דומי׳ דאיש על אשתו דהוי נמי לחבבה בעיניו וכדמסיים רש״י לחבבה על בעלה זהו הדבר דחוי ודאי בכלל קול אשה ערוה דמאחר שהוא שואלה מבעלה שמא היא תאמר לו איזה דבר של חבוב מבעלה ולפי׳ אסור ואזדא לה קושית הנח״י על הרא״ם שהרי לא אמר אלא אל תרבה שיחה עם האשה ומצינו בכל הנביאים ובכל התלמוד שסיפרו עם נשים ע״ש) ועוד דמאי שייך השאלה איה אברהם מאחר שהוא היה שם עומד ומשמש בפניהם אלא כלו׳ שבלשון הנכתב בשאלתם לאברהם על שרה איה שרה רמוז ג״כ כאילו שאלו לשרה איו אברהם רצה ללמד בזה הכתוב דרך ארץ שצריך לשאול באכסניא לאיש על האשה ולאשה על האיש כלו׳ אם הוא איש ומדבר עם האיש בעל הבית צריך לשאול לו בשלום אשתו ואם היא אשה ומדברת עם בעלת הבית דרך ארץ שתשאל לו בשלום בעלה והשתא א״צ למ״ש הרא״ם ז״ל דהך לישנא דלאשה על האיש הוא שבוש ול״ג ליה ורצה לחלק בין מלאכים לאנשים עיין שם דלדידי דבריו ז״ל צ״ע דהיכי אפש׳ לחלק אלא אע״ג דמלאכים היו כיון שלא נתראו אלא בדמות אנשים לא הו״ל למעבד אלא כי היכי דעבדי אנשי ואי לאנשי אסור לדבר עם האש׳ ולשאול לה על בעלה לדידהו נמי הוה אסור ומאי קמ״ל קרא עם הניקוד במלתא דאתו בה לידי תקלה להתיר את האסור הא ודאי קשיא וע״פ דרכנו ניחא נמי אמאי לא ננקד הכ׳ למד דאליו לבד ואפ״ה נדרוש שפיר אין לפום כלל דרשב״א דכ״מ שהכתב רבה דרשי׳ הכתב אלא העיקר דכ״מ דאיכא ניקוד בא הניקוד לעקור אותן האותיות כאילו לא הוו. והשתא אלו לא ננקד איו הוה דרשינן איו ממש שהמלאכים שאלו ממש לשרה איו אברהם והוה נפק׳ מינה חורבא להיפך מן המכוון והשתא דננקד נימא דדרשינ׳ איו דל מהכא כלו׳ אינו ענין למלאכים אלא רמוז הוא שאם היא אשה צריכה לשאול איו בעלה והשתא ל״ק לרש״י מניה וביה דהכא כתב שצריך לשאול לאיש על האשה ולאשה על האיש ובפ׳ הפועלים כשאמרו לומדי תורה ד״א שישאל אדם באכסניא שלו פיר׳ רש״י גופיה באכסניא אשת אושפיזא ע״כ הרי דלאיש על אשתו לבד קאמר והיכי קאמר הכא דלאש׳ על בעלה אלא כדאמרן: