משכיל לדוד · דברים · פרק 13 · פסוק 9

לא תאבה לו לא תהא תאב וכו׳. הוצרך רבינו לאפוקיה מפשטיה דאל״כ ליערבינהו קרא ולימא לא תאבה ולא תשמע אליו דהכי אורחיה דקרא בכל כה״ג א״ו כל חד נדרש באפי נפשיה והא דפירש מל׳ האב אף על גב דא״כ חסרה תי״ו של השרש שהרי תי״ו דתאבה היא דאית״ן י״ל דפירש מלשון תאוה שהתי״ו היא יסוד נופל שמצינו אוה למושב לו וכן רבים והוי״ו מתחלפת בבי״ת. א״נ אפשר שזה כמו שמצינו חסרי למ״ד ה״א שהיא תי״ו כמו כרתי ברית הצמתה כל זונה שנחסרה התי״ו מפני פגישת שני התוי״ן וה״נ אירע כן. ובעיקר הפירוש שכתב לפי שנאמר ואהבת וכו׳ איכא למידק דהא פשיטא דלא גריעי משאר רשעים דשרי לשנאותם ומצוה נמי איכא וכדפירש ז״ל על פ׳ כי תראה חמור שונאך ואמאי אצטריך לפרוטי במסית פשיטא אטו מגרע גרע וי״ל דאצטריך כלפי מ״ש ז״ל על חייבי מיתת בית דין ברור לו מיתה יפה ומייתי לה מהך קרא דואהבת לרעך כמוך גלי קרא במסית שאינו בכלל צווי זה:

ולא תשמע אליו בהתחננו וכו׳. ק׳ דהא כל חייבי מיתת בית דין הכי דאפילו רצו בית דין למחול לו אין מוחלים דב״ד של מטה לאו בני מחילה נינהו וא״כ מ״ש מסית ונראה משום דקי״ל מסית לא בעי התראה ואדרבה המוסת מערים עליו ומכמנין לו עדים אחורי הגדר והשתא סד״א שאם מתחנן לו למחול לו ולא לילך לב״ד רשאי לשמוע לו הואיל ולא היה כאן התראה קמ״ל. ומ״מ מ״ש רש״י אח״כ לפי שנאמר עזוב וכו׳ נראה דענין באפי נפשיה הוא ולא שייך עם מ״ש ברישא בהתחננו וכו׳ אלא הוא פירוש אחר ומהברייתא דספרי הוא ופירושו דמיירי קרא בהצלת ממונו כגון שחמורו רובץ תחת משאו דבשאר שונא כתיב עזוב תעזוב עמו קמ״ל דבמסית לא:

ולא תחוס וכו׳ לא תעמוד וכו׳. כלומר אם נגמר דינו ואתה יודע לו זכות דכה״ג בעלמא אתה צריך לבא לב״ד להצילו דאל״כ נמצאת עומד על דם רעך קמ״ל הכא לא תחוס:

ולא תחמול וכו׳ ולא תכסה וכו׳. פירוש משום דבשאר חייבי מיתות קי״ל המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה קמ״ל הכא דחלופא במסית המלמד חובה שוב אינו מלמד זכות ומי שלימד זכות יכול ללמד חובה ולא עוד אלא דחיובא עליא רמיא אם בא מדעתו ללמד עליו חובה ואינו רשאי לשתוק: