משכיל לדוד · דברים · פרק 23 · פסוק 5

על דבר על העצה וכו׳. דאל״כ ליכתוב קרא על אשר לא קדמו ומאי דבר אלא מוכרח לדרוש על דבר ממש דהיינו העצה אך ק׳ דא״כ אשר לא קדמו מלתא באפי נפשה היא וכאילו כתיב ואשר לא קדמו וא״כ הו״לל דבר בקמ״ץ כי דבר בשו״א הרי הוא סמוך ולפי הדרשה אינו אלא ענין בפ״ע ונראה דשפיר שייך הסמיכות וה״ק בא וראה עד היכן הגיעה שנאתם של מואבים כי עם היות דמעיקרא לא רצו לתת להם אפי׳ פת חריבה וקיתון של מים אלא בכסף מלא דנראה שהיתה עינם צרה מליתן להם אפי׳ מים ואפ״ה אח״כ כדי להחטיאם לא מנעו מלזבוח זבחי ריב לרוב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ועוד היו מוכרים להם בזול כנר׳ ממארז״ל שהיתה זקנה מבחוץ וילדה מבפנים זקנה אומרת בשוה וילדה אומרת בא ומדוד וטול ויין עמוני אצלה ומשקה אותו וכו׳ הכל בותרנות גדולה כדי להחטיאם. וז״ש על דבר מה שיעצו להפסיד ממונם להחטיאם עם היות אשר לא קדמו וכו׳: