משכיל לדוד · בראשית · פרק 8 · פסוק 8

וישלח את היונה לסוף ז׳ וכו׳ לא ידעתי טעם לזה דבשלמא משליחות ראשון של היונה עד שליחות השני ניחא שהוצרך להמתין קצת ימים לפי שכיון שראה כי לא מצאה היונה מנוח הרי זו ראיה כי עדיין לא קלו המים וא״כ בהכרח להמתין עד שיעברו איזה ימים דילמא בין כך ובין כך יקלו המים והמתין מנין ז׳ ימים שהוא היקף שבוע א׳ אבל בין העורב ליונה למה המתין כלל מכיון שראה שהעורב לא חזר הרי ידע שלא רצה ללכת בשליחותו והו״ל לשלוח מיד את היונה. ואפשר לפי מ״ש רז״ל שהעורב השיב לנח שמא לאשתי אתה צריך כדלעיל וגער בו נח וא״ל רשע במותר לי וכו׳ א״כ חשש נח דילמא מחמת הנזיפה של נח מתיירא ומתבייש העורב לשוב אליו מיד עד שיעברו קצת ימים ולכך היה ממתין וקי״ל סתם נזיפה שבעה ימים וכיון שראה שעברו ז׳ ימים ולא חזר אמר בודאי אינו חוזר עוד ואז שלח את היונה:

וישלח אין זה וכו׳ נר׳ הכרחו של רבינו לפי שהיונה בודאי נאמנת בשליחותה ואיננה כמו העורב ואם איתא שמה ששלחה היה דוקא בשליחות להשיב לו תשובה א״כ גם מאי דכתיב ויוסף וישלח הוי נמי כמו בפעם הראשון בדרך שליחות ע״מ להחזירו תשובה והרי לא עשתה כן באחרונה דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד אלא מוכרח לומר שהיא לשון שלוח דאדעתא דהכי שלחה שאם תמצא מנוח לא תשוב והילכך כשמצאה מנוח לא יספה לשוב והמפרשים ז״ל כתבו בדרך אחר יע״ע והבוחר יבחר: