משכיל לדוד · שמות · פרק 8 · פסוק 5

למתי וכו׳ למתי תרצה וכו׳ איברא דאיכא למידק בין על שאלת מ״ד ובין על תשובת פרעה על שאלת משה דמאי שייך לשאול למתי ירצה פשיטא דמסתמא יאמר יפה שעה א׳ קודם כי מי זה הפתי שלא יתאוה להסיר מעליו המכה מיד. ויותר ק׳ על פרעה שאמר למחר פי כסיל מחתה לו ולמה לא רצה מיד. וראיתי בש״ר וז״ל ויאמר למחר מכאן אתה למד שאותו היום היה לו להשלים ז׳ ימים לכך א״ל משה למתי אעתיר לך ולא אותו יום עכ״ל. והרב יפ״ת פי׳ כי לכן הוצרך לו׳ למחר כי אז ימלאו לה שבעת ימים וביום שעומד בו א״א כי לעולם לא היתה פוחתת מז׳ ימים ע״ש. ולע״ד אין זה פשט המאמר דלפי הנר׳ מ״ש בתחלה שאותו יום הי״ל להשלים וכו׳ ומ״ש אח״כ ולא אותו יום הכל על יום א׳ מיירי ולפי׳ הרב מ״ש תחלה שאותו היום וכו׳ מיירי ביום שלאחריו ומ״ש אחר כך ולא אותו היום וכו׳ מיירי על היום שעומד בו לכך נלע״ד בהרמנותיה דמר לפ׳ איפכא שאותו יום שהיה עומד בו יום שנתן פרעה את לבו לקרוא למשה ולומר לו שיתפלל באותו היום היה לו להשלים ז׳ ימים ולסור הצפרדעים לכך כשקרא אותו פרעה וא״ל שיתפלל א״ל משה התפאר עלי וכולי לפי שהמכה הראשונה של דם עברה ביום ז׳ ועתה אם יראה פרעה שגם זו עוברת ביום ז׳ לא יאמר שזה מחמת תפלתו של משה אלא שמערכת המזל כך גוזר שתתמיד המכה ז׳ ימים בלבד ולכך א״ל התפאר עלי למתי תרצה כדי שתדע בלי ספק שהפלתי עשתה זאת ולהך טעמא גופה א״ל פרעה למחר ולא אותו היום שנתרצה לסבול עוד היום המכה כדי לנסותו וכך היה שאותה המכה לא עברה עד יום הח׳. ובזה מובן ל׳ המאמר יפה ובטלו הקושיות דלעיל. וע״פ דרכנו נרויח עוד ליישב טעמא מאי אמר משה למתי אעתיר דר״ל את אשר אעתיר היום למתי אקבע זמן וכולי וכן עשה ויצעק מיד כדי שיכרתו למחר כדפי״רשי ולמה הוצרך לזה הואיל דהוה מצי להמתין להתפלל בזמן שיקבע פרעה שיכרתו ולפי האמור ניחא דכיון דההוא יומא יום שבעה היה נמצא שאם לא יתפלל כלל ממילא תעבור המכה בו ביום שכך היתה כל מכה משמשת שבעת ימים ולכך היה צריך להתפלל היום שלא יכרתו היום אלא בזמן שיקבע פרעה: