מאת המדינים ולא וכולי ההרגש הוא דהול״ל מאת מדין כי היכי דכתיבי כלהו קראי דבתר הכי ומאי כתיב המדינים בה״א דמיעוטא הוא ומה בא למעט. ומשני דאתא למעוטי מואב. והא דהוצרך רש״י לד״א היינו דלטעמא קמא ק׳ דנימא איפכא דמנ״ל דהמדינים לא היו מתייראים. דילמא יראתם גדולה משל מואב דס״ס מואב לא היו מתפחדים שיהרגום שהרי כתיב אל תתגר בם מלחמה ולא היו יראים אלא על ממונם אבל מדינים על נפשותם נמי היו יראים. ואי משום שישראל לא עליהם היו הולכים הרי על מואב גם כן לא היו הולכים רק על שבעה אומות ולכך קאמר טעם אחר. ולטעם זה נמי ק׳ דס״ס הוא עדיף טפי שילכו לנקום נקמת ה׳ גם מן המואבים ויהרגו כל הגדולים שהם הרעו לישראל ויניחו הטף הקטנים ומהם תצא רות המואביה. לכך הוצרך לשניה׳ ומ״מ בפרשת פנחס דכתיב צרור את המדינים. ודייקי׳ התם נמי ולא את המואבים לא מייתי התם רש״י אלא זה הטעם השני. ונר׳ דטעם ראשון זה אינו מספיק אלא לכדי שלא ילכו עליהם לצבא להשמיד להרוג ולאבד לפי שלא השחיתו כ״כ כמו מדין. אבל ס״ס הואיל והרעו לישראל למה לא יהיו ג״כ בכלל צרור כלל. אבל טעם זה דמחמת הפרידה מהני ודאי שלא לצוררם כלל בזכות הפרידה. וב׳ פרידות דנקט רש״י הוא דרך אגב דהכא לא שייכא אלא חדא רות המואביה:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 31 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745