משכיל לדוד · בראשית · פרק 7 · פסוק 13

בעצם וכו׳ למדך הכתוב וכו׳ ק׳ דהכא משמע דבאותה שעה שא״ל הקב״ה ליכנס בתיבה מיד נכנס שהרי קאמר אמר הקב״ה אני מכניסו וכו׳ והיינו דכתיב בעצם היום הזה בא נח ולעיל פירש״י אף נח מקטני אמנה ולא נכנס עד שדחקוהו המים דנר׳ שלא נכנס כשא״ל הקב״ה ליכנס עד שנדחק מהמים. ונר׳ דהיינו פלוגתייהו דהנהו תנאי כדלעיל דחד דריש בדורותיו לשבח וחד לגנאי והך דרשה דמייתי רש״י הכא אתיא כמאן דדריש לשבח ולדידיה אה״נ שלא המתין נח ליכנס עד שדחקוהו המים ותדע דהכי אי׳ בתנא דבי אליהו הובא בילקוט בעשרה במרחשון נכנס לתיבה ובי״ז בו ירדו גשמים וכו׳ ע״ע ואם תיקשי להך תנא ההוא מי המבול דלעיל מאי דריש ביה איכא למימר דס״ל שבא ללמד טעם איסור התשמיש וה״ק ויבא נח וכו׳ כלו׳ גברי לחוד ונשי לחוד מפני מי המבול. ואותה דמייתי רש״י לעיל שדחקוהו המים אתיא כמאן דדריש לגנאי ולדידיה צריך לפ׳ בעצם היום הזה דהיא גופה קמ״ל שהמתין עד היום ממש שהתחיל המבול ולא נכנס בה אפי׳ מבערב ולפי שיטה זו פירש״י בפ״ק דר״ה דף י״א אההיא דאי׳ התם יום שמזל כימה שוקע וכו׳ וז״ל רש״י שם וכימה הוא זנב טלה והמבול ביום וכו׳ ומנין שהמבול התחיל לירד ביום שנ׳ בעצם היום הזה בא נח והוא מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו וכו׳ עכ״ל הרי כדאמרן ורש״י הכא פי׳ זימנין כמר וזימנין כמר משום דלא פסיקא ליה כדכתיב לעיל: