משכיל לדוד · ויקרא · פרק 13 · פסוק 8

וטמאו הכהן ומשטמאו וכולי פירוש דק״ל שהפסוק לכאורה סותר עצמו מניה וביה דבקרא דלעיל כתיב וכבס בגדיו וטהר דש״מ דאף מצורע מוסגר מיקרי טמא וא״כ מה הפרש יש בין טומאת המוסגר לטומאת המוחלט. ומשני דמ״מ לא דמו דבמוסגר כתיב וכבס בגדיו וטהר דלהטהר לא בעי רק טבילה אבל במוחלט לא סגי בטבילה ליטהר אלא זקוק לתגלחת וכו׳ ובזה מתורץ מה שהק׳ הרא״ם על רש״י דלמה פירש ההפרש שבין מוסגר למוחלט בענין טהרתן ולא פירש ההפרש שבין טומאתו של זה לטומאתו של זה וכההיא דתנינן אין בין מצורע מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ע״כ. ובמאי דאמרן ניחא דהכא לא נחית רש״י לפרש כל ההפרש שביניהם אלא כוונתו לתרץ סתירת הפסוקים וכיון דבקרא דלעיל מיירי בענין טהרתן רש״י נמי נקט ההפרש שבענין טהרתן ועוד שההפרש שביניהם בענין טומאתן לפי דעתו של רש״י היא מבוארת בפסוק דכתיב והצרוע וכו׳ בגדיו יהיו פרומים וכו׳ בדד ישב מחוץ למחנה וכו׳ ולדעת רש״י דהכא המוסגר אינו משתלח מחוץ למחנה וא״כ ממילא מאחר שאינו בכלל בדד ישב מחוץ למחנה ה״נ אינו בכלל פרימה: