משכיל לדוד · ויקרא · פרק 25 · פסוק 1

פירש״י ז״ל מה ענין שמטה וכו׳. הנה הרגש שמבחוץ בזה דלמאי נ״מ הודיענו הכתוב בזה טפי מכל שאר המצות באיזה מקום נאמרה ושוב מקשה רש״י ב׳ קושיות מה ענין שמיטה וכו׳ והלא כל המצות וכו׳ וביאור דבריו ז״ל דכוונתו להקשות בדרך ממ״נ והיינו דעל כרחך זה שהגיד הכתוב שנאמר בהר סיני רצ״ל חד מתרתי או על עיקר כללות מצות השמיטה או על הפרטים שלה. וא״כ ממ״נ ק׳ אם ר״ל על הפרטים א״כ מוכרח אתה לומר דנשתנית מצוה זו שנאמר בה בהר סיני משא״כ באידך לומר שזו הוצרכה ליאמר כולה בסיני אף פרטיה משא״כ שאר המצות וא״כ הוא האמת צריך אתה לחקור הטעם למה נשתנית מצוה זו וזהו שהקשה רש״י מה ענין שמיטה אצל הר סיני עד שהוכרח להיות בה השינוי הזה מכל שאר המצות שכל פרטיה גם כן נאמרו בסיני והא אדרבא איפכא מסתברא שזו ודאי הוה סגי ליאמר פרטותיה בערבות מואב שהרי לא נהגה כלל עד כניסתם לארץ ולא דמיא לשאר מילי כגון פרטי דיני הקרבנות דהנהו איכא למימר שהוצרך לגלות כל פרטיה בסיני לפי שהתחילו מיד אבל שמיטה מה עניינה בהר סיני וכי תימא שאין כוונת הכתוב כאן על הפרטים שלה אלא ללמד על כללותיה בלבד דהנהו נאמרו בסיני ק׳ קושיא אחרת מה בא ללמדנו והלא כל המצות נאמרו בסיני לכל הפחות כללותיהן שהרי מקרא מלא הוא אלה המצות אשר צוה וכו׳ בהר סיני ואמאי אצטריך למכתב הכי בשמיטה. ותירץ דעל כרחך כי כתיב בהר סיני הכא אכלהו פרטי נמי קאי שהרי לא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה וא״כ ממילא מוכרח שתאמר שכל פרטיה נאמרו בסיני ואפילו לא נכתב כאן בהר סיני מוכרחים היינו לומר כן והא דכתב הכא בהר סיני מופנה לדון הימנו ג״ש נאמר כאן בהר סיני ונאמר בשאר המצות בהר סיני מה כאן ע״כ נאמרו גם פרטותיה מסיני כמו שהוכחנו וא״כ כי כתיב בה בהר סיני אפרטיה נמי קאי ה״נ בהר סיני האמור בשאר מצות אפרטיהן נמי קאי שכל׳ נאמרו פרטותיהן (ויש חסרון מלת פרטותיהן בנוסח שלפנינו והרא״ם ז״ל הגיהו) מסיני ואע״ג דלא הוי מופנה אלא מצד א׳ ליכא לאקשויי מידי דהא שמיטה לא היתה צריכה כלל אלא אחר כניסתם לארץ ואפ״ה נאמרו פרטיה מסיני ממילא מצינן למילף מינה שאר המצות אע״ג דלא שייכי אלא בביאת הארץ וכ״ש המצות דשייכי נמי מקמי הכי דפשיטא דמצינן למילף מינה. ומעתה תו ל״ק מה ענין שמיטה אצל הר סיני שהרי לא שמיטה לבדה היתה כך אלא כל המצות ומשמיטה ילפינן להו בג״ש. נמצא לפי זה שכל זה הלימוד נפקא לן ממה שלא נכתבה במשנה תורה שמיטת קרקעות שאילו נכתבה לא היה כאן הכרח לפרש דבהר סיני דהכא אפרטיה קאי ולא היה יוצא שום לימוד. אבל האמת שגם שמיטה נשנית בערבות מואב ככל המצות אלא שלא נכתבה שם בפירוש למילף הלימוד הנזכ׳ ורמזה שם רמוזי במ״ש דבר השמיטה שמוט דבב׳ שמיטות הכתוב מדבר כמ״ש ז״ל. ודוק שבדרך זה נלע״ד מתורץ כל מה שהרבו להקשות על זה הרמב״ן והרא״ם והר״ב ק״א ז״ל ואין צורך למה שהם ז״ל נדחקו בזה ע״ע. ומ״ש רש״י ז״ל וחזרו ונשנו בערבות מואב דלכאורה הוה סגי למכתב ונשנו בערבות מואב. אלא נלע״ד שכיון לפ׳ אליביה דר״ע דבפרק בתרא דזבחים דקט״ו דסבר כללות ופרטיות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ע״ש. וז״ש רש״י וחזרו ונשנו בערבות מואב כלומר חזרו ונשנו פעם אחרת בערבות מואב כלומר נשתלשו מכלל דכבר נשנו קודם לכן דהיינו באוהל מועד אלא דלא חש רש״י להאריך ולבאר כן דלא נחי׳ הכא לפרש דבר זה להדיא ומ״מ בשטחיות לשונו נקט האמת: