חתם סופר על התורה · תצוה

מיום ליום ומחדש לחדש שנ"ע הוא חדש אדר, במנות הלוי מייתי מדרש מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר אותה שנה מעוברת היתה, ולא הבנתי אדרבא מדכתיב חדש שנים עשר ש"מ לא היתה מעוברת אבל י"ל שנה שהפיל גורל בניסן אז הי' שני אדרים ובניסן שאחריו הפיל פור דיש לדקדק בקרא מה לשון מיום ליום אלא הוא שמח בז' אדר וקבע זמן בי"ג באדר, אלא נ"ל הוא חשב לחמה וי"ז אדר הי' אז ז' אדר לחמה וזה לא תמצא אלא בשנה שאחר העיבור דאל"ה יהי' הפרש רב בין לבנה לחמה בתקופת ניסן דו"ק ותשכח:

עשרת אלפים ככר כסף, כ' רא"ע שצ"ל עשרת אלפי' אלפי ככר כסף נראה כיון שרצה ליתן כל פדיונם שעולה עשרת אלפים לס' רבוא כשהי' יוצאי מצרים (שם ט"ז ע"א בתוספ') ויען שנתרבו ע"כ אמר מרע"ה ברכם ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים א"כ הפריז ליתן עשרת אלפים אלפי ככר כסף:

הכסף נתון לך, מאי קמ"ל בזה ומה ענינו לנס, וכן בעל הניסים אומרים ושללם לבוז מאי איכפת לן בזה אי ח"ו לא נתבטל גזירת להשמיד מאי איכפת לן בביזת השלל אח"כ אבל לכאורה זו היתה עיקר הצרה, כי מצינו בש"ס גטין (דף נ"ה ע"ב) דהי' סקריקון שאעפ"י שטיטוס הפקיר דמן של ישראל מ"מ נטלו הגוים שוחד קרקע והניחום, והטעם כי הרוגי מלכות נכסיהם למלך ע"כ הי' נוח לו ליטל קרקע ולהניח הישראל מלהורגו כ"א יהרגו יהי' נכסיו למלך, אבל אחשורוש לא נטל כסף מהמן וא"כ לא הי' צריך המן להחיותם כדי ליטול נכסיהם שבחנם נמכרו לו ע"כ אמר (גם המן בגזירה) שללם לבוז ולא למלך ע"כ לא הועיל שום שוחד ולא היו סקריקון:

והעם לעשות בו כטוב בעיניך, המשילו חכז"ל (מגילה דף י"ג ע"א) משל דהמן ואחשורוש לא' שהי' לו תל בחצרו וא' הי' לו חריץ א"ל בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך א"ל קח בחנם הענין מעולם נועצו שונאי ישראל להרוס אומה זו, מהם באו בשאט נפש להשמידם ואחרי' נתייראו מזה וטמנו להם פח יוקש להגביהם ולהושיבם בין נגידים ועי"ז יעזבו דתם וזה הי' כוונת אחשורוש במה שהזמין ישראל לסעודה אחר שביטל בנין בהמ"ק אבל להמן ארכה זה הדרך ובא לאמור למלך להשמידם כאחד ביום אחד וא"ל המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אם אתה סובר כי דרך זה יתכן, כמוני כמוך, ומשלו רז"ל הגדולה שחלק אחשורוש לישראל לתל כלומר כוונתו הי' להגביהם למען השפילם עד שיעזבו את אמונתם והמן אמר אני אעשה חריץ להשליכם בה ונענע לו אחשורוש וא"ל הכסף נתון לך:

איתא במסכת מגילה י"ג ע"א, שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו וגו' המאמר הלז ידוע וכבר יש בו כמה אנפין ולפענ"ד ליישב בקיצור דהנה לכאורה בהא דנהנו מסעודתו של אותו הרשע אין בזה כ"כ עון אשר חטא כי איתא במדרש שהי' מקבצים ח"י אלפים ישראל לבוא אל המשתה בעכ"ח שלא בטובתם ונהי דאח"כ כשכבר הי' מסובים כתיב אין אונס לאכול ולשתות מ"מ כיון שבתחלתם באונס הי' אע"ג שסופו ברצון אמרי' יצרי' אלבשי' כדאמרי' בכתובות ט' ע"א גבי אשת ישראל שנאנסה וא"כ א"א לשפוט עליהם משפט מות בשביל זה אך מ"מ הא קיי"ל האוכל אכילה גסה ביוהכ"פ פטור דה"ל שלא כדרך אכילתן והנאתן, ומוקמי' לי' שאכל בעיוהכ"פ כמו שיעור שביעה ובליל יוהכ"פ אוכל עוד דה"ל אכילה גסה ופטור עיין במג"א סימן תרי"ב וא"כ ה"נ הו"מ לאכול בביתם דבר המותר כדי שביעה עד שיהי' קץ במזונם ולא יענשו אח"כ על אכילתם בבית המלך והם לא עשו כן אלא נהנו מסעודתו של אותו הרשע נהנו דייקא ולא שלא כדרך הנאתן וע"כ נתחייבו, אמנם כתב מהרש"ל בשבועות כ"ג דלמאן דמחייב בכל שהוא מחייב נמי שלא נדרך הנאתן וא"כ לדידי' לא הי' מועיל כלום אי הי' אוכלים דברים המותרים בביתם עד שיקוצו במזונם וא"כ הדר ה"ל אנוסים ואין טעם שיתחייבו כלי' על זה שנהנו, והנה ידוע דר"ש אית לי' כ"ש למלקות וסתם ר"ש הוא רשב"י והיינו דשאלו לו דווקא למה נתחייבו כלי' בשלמא לדידן משום שנהנו אלא לדידך קשה, והנה ידוע שאלת מלאכי השרת אתה נושא פנים לישראל ותשובתו בצדו הם מדקדקים עד כזית ועד כביצה (ברכות כ' ע"ב) הנה זה תליא אי פי' אכילה בכזית בכל מקום מפרשינן ואכלת ושבעת אכילה שיש בה כדי שביעה אבל למ"ד אכילה בכ"ש א"כ עכ"ח מפרשינן ואכלת זו אכילה ושבעת זה שתיה (פלוגתת ר"מ ור"י ח"א ואכלת זה אכילה ושבעת זה שתי' וח"א אכילה שיש בו שביעה ברכות דף מ"ט ע"ב) ואין טעם שישא פנים לישראל וזהו ג"כ אמרם לרשב"י וכי משוא פנים יש בדבר בשלמא לדידן איכא למימר הקב"ה נושא פנים לישראל משום שמדקדקים עד כזית משא"כ לדידך דאכילה פירושו כל שהוא אין טעם שישא פנים לישראל, והנה לרשב"י צריכין לתרץ הא דכתיב ישא ה' פניו אליך היינו קודם גזר דין כמו שהשיב ר' יהושע ב"ח לאנשי אלכסנדריא במס' נדה וה"ה הכא במעשה אסתר ידוע שכבר נחתם גז"ד למעלה וא"כ קשה מדוע נשא להם פנים אך ידוע שלא הי' נחתם ממש רק בטיט ולא בדם (כדאיתא במד"ר אסתר) להודיע כי לא נגזר רק לפנים להפחידם ושפיר נושא פנים וזהו תשובתו הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים ודו"ק:

להשמיד ולהרוג ולאבד וגו', בחודש שנים עשר, כי גזר הוא להעבירם על המצות מיד ולאלתר (כפירש"י בגמרא מגילה דף ט"ז ע"ב) גבי אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט וששון זה מילה ויקר אלו תפלין ופירש"י על כל אלו גזר, ולהרג לאחר יב"ח כדי שאז בשעת הריגה כבר נעקר שם שמים מפיהם וימותו כגוים גמורים והיינו לאבד גם בעוה"ב, ונהפוך הוא שעי"ז קבלו התורה ברצון:

*גם אני ונערותי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אסתר צותה לצום ג' ימים מעל"ע שהם ע"ב שעות, בגי' בכ"ן אבל כתב בס' מנות הלוי שהיא לא השלימה יום הג' בתענית וקיבלה התענית על עי"ן שעות וע"ז אמרה ואני ונערותי אצום כ'ן' היינו עי"ן וסמיכתה הי' על תענית ישראל והיינו וב'כ'ן' אבוא לפני המלך היינו במספר ע"ב של תענית ישראל:

להשמיד ולהרג, איתא בגמרא (מגילה י"ב ע"א) שאמרו תלמידיו של רשב"י דלכן נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע ויש לדקדק הא גם אם אכלו נבילות וטריפות באותו סעודה אינם במיתה אלא במלקות והנה לפי"מ דאיתא במדרש ששתו סתם יינם ולחד מ"ד שאכלו בישולי גוים יש ליישב דהעובר על דברי סופרים חייב מיתה לכן נתחייבו כליה ונלע"ד כיון דהי' אותו סעודה על חרבן ביהמ"ק ששמח בה אחשורוש ואמר השתא תו לא מיפרקי ואפיק כלי בית מקדשא כדאיתא התם דף י"א ע"ב לכן נתחייבו כליה כדמוכח ממה דאמרו חז"ל דלכן היה המגיפה בימי דוד ומתו מאה איש בכל יום על שלא התאמצו על בנין בהמ"ק (כדאיתא באגדת שמואל ויבא גד אל דוד וכו' למה דוד דומה באותו שעה לאחד שמכה את בנו וכו' כך כל אוכלוסים שנפלו על שלא תבעו את בנין בית המקדש וכו' לכן תקנו נשיאים הראשונים שיהיו מתפללין בכל יום אנא השב שכינתך לציון ע"כ) ותקן דוד מאה ברכות והוא מכוון כנגד מאה אמה קומת בהמ"ק (ונלע"ד י"ל כיון דאכלו ברבים מאכלות טריפות ואסורות ונתחלל שם שמים מאוד להעשות כן ברבים ובפומבי ובפרט לעיני הגוים ועון חילול השם הוא במיתה (כדאיתא ביומא דף פ"ח) אבל יען כי נגזרה הגזירה והם עשו תשובה בשושן וצמו והתענו נתקדש שם שמים על ידם וממילא ניצולו לחיים ודו"ק):

ותשלח אסתר בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל י"ל כי אסתר אמרה כי כאשר יראה המן הרשע את מרדכי אשר לא קם ולא זע ממנו הולך בשוק לבוש בשק בוכה ומתאבל אז ישמח ויראה נקם במרדכי מיד לכן שלחה שיתענה ויתפלל רק בצנעה ולא בפרהסי' שלא יראה המן נקמתו במרדכי הצדיק דודה רבן של ישראל אשר לא לכבוד לאומה הישראלית כי רשע הזה יראה נקמתו חלילה בו וזה להסיר שקו "מעליו" אבל ולא קבל מרדכי כי חשב כאשר ישמח המן לאיד אז גמולו ישוב לו בראשו כי שמח לאיד לא ינקה וכתיב בנפול איבך וכו' והשיב מעליו אפו וכדרבא כד חליש (ביום השני) אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי לחדי וכתיב בנפל אויבך אל תשמח וכו' והשיב מעליו אפו (נדרים מ' ע"א) וק"ל (מש"מ):

כאשר אבדתי אבדתי, ברש"י כאשר אבדתי מבית אבא וכו' פי' כיון שמת אבי' ואמה נקראת אסתר בת דודו ר"ת אב"ד, כתיב אשר שליט האדם באדם לרע לו כי המן שלט על כל ישראל ולבסוף גם על אסתר שהוצרכה לכך שזמנתה את המן כדי שירגיש הקב"ה ויעשה נס, והיינו לרע לו אשר שליט, האדם הוא המן, כמו שאחכז"ל אדם ולא מלך זה המן (מגילה י"א ע"א) א'שר ש'ליט ה'אדם ר"ת א'ש'ה' כמו ר"ת ג' גזירותיו שגזר א'בידה ש'מד ה'ריגה ונאמר ששליט באד"ם ר"ת ב'ת א'ביחיל ד'וד מ'רדכי וזה הי' לרע לו:

חייב איניש לבסומי, היינו שתיה מרובה מאכילה לאפוקי סעודתו של אותו הרשע (כדדרשו חכז"ל והשתיה כדת כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה מגילה י"ב ע"א ובמד"ר איתא כדת של מזבח) דווקא במזבח דת של תורה אכילה מרובה משתי' והוא דת של תורה דייקא כי לגמור טפי מלסבור דהכל צריכים למרי חטי ברכות ס"ד ע"א דסיני עדיף ע"כ אכילה מרובה אבל באכילה קדושה של גופני' דצדיקים שתי' מרובה כאשר אבאר אי"ה משא"כ אותו רשע, הנה אכילה בשר ולחם והשתייה יין, אברהם יצחק יעקב גמטרי' תרל"ח כמו מספר לחם אם תחשוב מ"ם סתומה שש מאות (כי אחר כ"ב אותיות התורה באים אותיו' מנצפ"ך שבאים בסוף תיבה והמה כפולים כגון מ פתוחה ם סתומה והנה חשבון של ת' הוא ארבע מאות, של ך פשוטה חמש מאות ם סתומה "שש" מאות וכן כסדר) ושנותיהם שחיו בעוה"ז גמטריא בשר (כי אברהם אבינו ע"ה חי קע"ה שנים ויצחק אבינו חי ק"פ שנים ויעקב אבינו ע"ה קמ"ז שנים סך הכל תק"ב כמנין "בשר") אכילה לחם ובשר כאשר הסעיד את המלאכים בשר ולחם, ואמנם השתיה הוא יין גמטריא שבעים נפש לבית יעקב וע' זקנים ומלכם בראשם דהע"ה חי שבעים שנה ואמר כוסי רויה (גמ' יומא דף ע"ו ע"ב אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתא מאתן ועשרים וחד לוגא מחזיק שנאמר כוסי רויה בגמטרי' הכי הוו) ונבוא אל המכוון בעזה"י, אם תחלק א'מ'ת לשני חצאים תהי' אר'ך' ר'ך' (כי אחד אי אפשר לחלוק מ' בגמטרי' ארבעים לחצאים הוא שני פעמים עשרים והוא שני פעמים כף כי כף בגמטרי' עשרים ות' הוא שני פעמים ר') והנה אכילת האבות הי' בן בקר ר'ך' גמטריא "אהבה ר'ב'ה" וכוסו של דהע"ה רכ"א לוגין גמטרי' רויה כדאית' פע"פ (קי"ט ע"ב דרש רב עוריא זימנין משמיה דרב אמי וזימנין משמיה דרב אסי דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסדו לזרעו של יצחק וכו' אומרים לו לדוד טול אתה וברך אומר להם אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא) נמצא אכילה רק ר"כ והשתיה רכ"א רכ"א ר"ך בגמטריא א'מ'ת אבל לעולם שתי' מרובה ולזכר זה חייב לבסומי בפוריא:

והנה אחז"ל חייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, והנה ארור המן הוא שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' שהוא שבעה פעמים שבעה פעמים שבעה שהוא שמ"ג מדרגות בבאר שחת, וברוך מרדכי הוא כצאת השמש בגבורתו שבעתים כאור החמה הוא ג"כ שמ"ג (כדאיתא בתרגום יונתן שם שופטים סימן וי"ו פסוק מ') נמצא יש בין ארור המן לברוך מרדכי ב' פעמים שמ"ג, ודע כי פורים הוא לשון רבים על שני ימים, והיחיד הוא פור כמו גורל, והשם דבר פורת כמו גורלת, וב' פעמים שמ"ג עולה מספר פורת, וזהו החשבון שבין ארור המן לברוך מרדכי (ממדריגה התחתונית של באר שחת של המן שיש לו שמ"ג מדרגות עד מדריגה עליונית של צאת השמש בגבורתו של מרדכי שיש לו שמ"ג מדריגות הוא תרפ"ו מדריגות וזה הוא חילוק רב בין ארור המן לברוך מרדכי):

חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי י"ל טעם וענין המצוה כדי שנהי' בעלי תשובה באותו מקום ובאותו זמן דהיינו שחטאו ונהנו מסעודתו של אותו רשע ונשתכרו וקלקלו בזונות כמבואר במדרש ע"כ מצוה לשתות כדי שכרות אבל לא ישתכר רק יתיישב ביינו ויהי' בו מדעת קונו, ואמרו עד דלא ידע ולא דיאמר חלילה ארור מרדכי אלא ישתה כשיעור שאדם אחר כיוצא בו לא ידע ומבין בין ארור המן אבל הוא ידע, וזה מחה תמחה זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח כי תחת השמים רוצה לומר אותיות שאחר השמים הם אותיות ו'ת'נ'כ'נ בגימטרי' שכור לומר כשהוא שכור ימחה זכר עמלק לומר ארור המן ולא תשכח לומר בהיפך:

ויתלו את המן על העץ, איתא בשארית ישראל שאמרו חכמי הדור שרעות רבות וגזירת שמדות והריגות שהי' בשנת ת"ח המה הי' מגזירת המן אשר נתבטלה בשעת הנס ונתקיים עתה (ואולי היו גלגולי אותן נשמות) ומרומז במגלה בותכתוב אסתר המלכה כתיב תי"ו רבתי וחור כרפס חי"ת רבתי לרמז על ת"ח, ונלע"ד ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא דכתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך ואיתא במדרש שהמן נתלה על הקוץ לקיים מה שנאמר ובני בליעל כקוץ מונד כלהם והנה המן שהי' קוץ לבני ישראל ונתלה על הקוץ ועי"ז נתבטלה הגזירה ומזה נצמח הרעה בשנת ת"ח וזה וקוץ ע"י קוץ ודרדר תצמיח לך תצמיח לך מזה "דרדר" גזירת שנת ת"ח שנשמר הגזירה מדר דר מדורו של המן לדור ההוא אותיות ד'ר'ד'ר, וגם דרדר בגימטריא ת"ח וק"ל (מש"מ):

[] ויקראו ספרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה וכו' י"ל למה לא התחכם המן להמתין לשלוח האיגרות עד סמוך לי"ג באדר כדי שלא יוודע לישראל קודם י"ג אדר ולא ישתדלו לבטל גזירתם כאשר באמת עשו וי"ל שזה גופא היה ערמת המן כי ידע שמרדכי יושב בשער המלך וירא אולי ידבר מרדכי עם המלך לפייסו כי מלך הפכפך הי' ויתרצה ויתפייס המלך להשיב חמתו מהשחית לכן הודיע ושלח האגרות כדי לפרסם הדבר מיד שבני ישראל מוכתבי' למלכו' ומי שנתחייב מיתה אין לו עוד לקבל פני המלך ולראותו כי באור פני המלך חיים ולכן הודיע הדבר מיד לאחר הגזירה כדי שלא יוכל מרדכי להראות עוד אל המלך כדי להשתדל ולבקש על עמו אבל הקב"ה ברחמיו הגדולים הפר מחשבות ערומים וישב לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ:

*ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו' איתא פ"ק דמגילה ט"ז ע"א לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חל"ש אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו אלא רמז רמז לו שיצא ממנו בן לבוש בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא וכו' והקשו הא על שלש מאות כסף לא תי' הש"ס כלום ועוד קשה מאי מקשה הש"ס דלמא בנימין שאני שהי' אחיו מאב ואם משא"כ שאר האחים, ונראה דכתונת פסים איתא במפרשים שהי' בגד מלכי קדם מלובשים בו בני מלכים לכך נתקנאו בו אחיו וא"כ הי' מלבוש נכרי ואפשר דלכך נענש ונתגלגל הדבר וירדו למצרים והנה הא דנתן יוסף לאחיו בגדים אעפ"י שהי' בגדי מצרים י"ל כיון שקרעו בגדיהם בשובם העירה כדמפורש בקרא וגנאי להם ובפרט לאחי המלך לילך בבגדים קרועים לכן לבשו אותם ואין מביאין ראי' משעת הדחק וכשיבואו לביתם ילבשו כראוי בבגדי ישראל אבל לבנימין שנתן "חמש" חליפות עכ"ח כוונתו שגם בביתו ילבוש אותם וע"ז שפיר קשה דבר שנצטער בו אותו צדיק ע"י בגד גוי יכשל בו וע"ז שפיר משני דרמז על מרדכי דיצא בלבוש מלכות של גוים וא"כ מיושבים קושי' ההמה דממה שנתן לו מעות ל"ק דיתקנאו בו משום דבאמת הם לא הי' אחיו מאם כמו בנימין וראוי לו יתר שאת משום דאין כולם שווין באחוה לו כבנימין אבל על הבגדים מקשה הש"ס הש"ס מטעם הנ"ל:

*ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ודרשו חכז"ל אורה זו תורה שמחה זה יו"ט וששון זה מילה ויקר זה תפילין וצריך ביאור וי"ל דידוע פלוגתת הפוסקים אי חוה"מ זמן תפילין וב"י הביא בשם הזוהר דחוה"מ לאו זמן תפילין הוא ואיתא הטעם כי השי"ת נתן לנו ב' אותות שיהי' לנו לאות שאנו עבדי ה' וחותם עבדות המלך עלינו ועפ"י שנים עדים יקום דבר לכך צריך ב' אותות אות ברית מילה שנאמר זאת אות הברית אשר ביני וכו' ואות התפילין שנאמר והי' לך לאות על ידך וכיון דשבת ובכללו יו"ט הוא עצמו אות בין הקב"ה לישראל כדכתיב ביני ובין בנ"י אות היא לעולם וחה"מ בכלל שגם בחה"מ חייב במצה וסוכה ומאן דמניח תפילין מזלזל בקדושת אות יו"ט וחוה"מ בכלל והוא מזלזל בחותם המלך הקב"ה עיי"ש בב"י ובא"ח סימן ל"א אמנם לפי"ז כיון דתפילין אות עבדות כדרך להיות על עבדים חותם רבם עליהם אין שייך בהם לשון יקר שפרושו לשון כבוד דנהי דזכות הוא לנו להיות עבדי ה' אבל הסימן עבדות אינו לכבוד אמנם איתא בספרים טעם אחר לתפילין שהוא לאות מזכרת אהבה דוגמת ב' אוהבים גדולים שחשקה לבם ונפשם זה בזה, הפירוד להם לצער ולזאת הם מציירים איש פרצוף פניו של רעהו וכדומה לזה סימני אהבה ונותנים איש לרעהו כדי שיהי' לנגד עיניו תמיד לעורר אהבתם ועד"ז אמרו חז"ל הקב"ה מניח תפילין היינו סימן אהבת ישראל והנה אות אהבה צריך כשהם נפרדים זה מזה אבל כשהם ביחד אין צורך לאות והנה יו"ט ושבת שישראל מדובקים בה' וחכמי הקבלה כינוי זה ליום הזיווג ואז אין צריך אות אבל חה"מ שכבר הותרו מלאכת דבר אבוד וצורך המועד ואין כאן דביקות כ"כ בה' שייך שפיר להניח תפילין לפי טעם זה וכ"ז כשישראל עושים רצונו של מקום אבל כשאין עושים רצונו וכש"כ כשישראל טענו בימי יחזקאל נהי' ככל הגוים וטענו שקבלו התורה באונס עכ"ח צ"ל טעם הזוהר כי הוא לסימן עבדות וחה"מ אסור בתפילין ולכך אחר נס הפורים שקיימו וקבלו עליהם התורה ברצון נאמר וליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט וחה"מ בכלל וששון זה מילה והם ב' אותות ואפ"ה ויקר זה תפילין משום דיקר נינהו כטעם השני:

ואת ויזתא אחז"ל (מגילה דף ט"ז ע"ב) עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה א' דכולהו בהדא הדדי נפקי נשמתייהו וקשה הא בידי אדם א"א לצמצם שנהרגו כולם ברגע אחת ועוד מאי איכפת לן בזה, ותו אחז"ל שם דויזתא צריך למימתח' כמורדיא דלברות מ"ט כולא בחדא זקיפא אדזקיפא מאי קמ"ל בזה ונ"ל לפ"מ שאחז"ל (תענית דף ט' ע"א) ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד היינו כשמתה מרים נסתלק הבאר וחזר בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלק הענן וחזרו שלשתם ענן באר מן בזכות משה מת משה נסתלקו כולם והו"ל כאלו מתו ג' הרועים בירח אחד נ"ל ה"נ הי' עשרה אלו מרכבה לעשר ספירות דטומאה נהרג אפרשנדתא לא נסתלקה מרכבת טומאתו אלא שכנה אהשני וכן כולם עד שלבסוף כל עשרת ספירות הטומאה הורכבו אויזתא האחרון נהרג הוא נסתלקו כולם, הו"ל כאלו כולם בחדא נפקו נשמתייהו כמו שלשת הרועים בירח אחד הנ"ל:

על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, ודרשו חכז"ל מדכתיב היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות למה לי, ש"מ דפרוז בן יומו מקרי פרוז (מגילה כ"ו ע"א) והנה במתניתן בן עיר שהלך לכרך אע"ג דקרא מיירי מבן כרך שהלך לעיר דפרוז בן יומו קרוי פרוז אפ"ה הקדימה מתניתן בן עיר שהלך לכרך משום דאורחא טפי שילך בן עיר לכרך גדולה, כן כתב הרב"י, וקשה א"כ בקרא מ"ט אשמעינן בפרוז פרוז בן יומו שהוא בן כרך שהלך לעיר מה שאין הדרך כך, וי"ל דאיתא בירושלמי דמשו"ה תלאו במוקף מימות יהושע בן נון כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים וא"כ בשעת כתיבת המגילה הי' אותן מוקפים שבארץ ישראל חריבות ועיירות קטנות שלא הוקפו מימות יב"נ הי' מיושבות ביותר כי ישיבתם נוח יותר ע"כ נקט בקרא כפרוז בן יומו, אבל מתני' אעלמא קאי ע"כ הקדים בן עיר שהלך לכרך וכנ"ל:

והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, יל"ד בש"ס (מגילה ג' ע"ב) דריש משפחה ומשפחה למאי אתי מדינה ומדינה למאי אתי וכן עיר ועיר א"כ קשה דור ודור למאי אתי ע"כ נראה לי מהכא נפקא לן אם כל המועדים בטלים ימי הפורים לא נבטלים ולרבות דורו של משיח בב"א, אלא דקשיא לי כיון שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה רק ילפי' ק"ו מפסח כדאיתא פ"ק דמגילה (דף י"ד ע"א) א"כ דיו כפסח אם נס יציאת מצרים יתבטל לע"ל הוא הדין פורים, וצריך לומר אי לא קבעו פורים אלא לזמן עד בוא בן דוד לזה לא צריך ק"ו דנביא רשאי לחדש על זמן אם אינו קובע לדורות עולם ולא צריך ק"ו אלא לקובעו לדורות עולם והיכי דמפרך ק"ו לא אמרי' דיו ומאן דס"ל בפ' כיצד הרגל אפי' היכי דמיפרך נמי אמרי' דיו ס"ל כל ימי חייך לרבות ימות המשיח שלא יתבטל פסח לימות המשיח (נחכמים ברכות י"ב ע"ב):

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ודרשו חכז"ל מגילה ב' ע"א זמנים הרבה תקנו להם ומרבינן יום י"א וי"ב ומקשי' ואימא י"ג ומשני י"ג זמן קהלה לכל היא, לשון לכל י"ל דהי' ראוי שיעשו הי"ט ביום הי"ג זמן המלחמה כמו י"ט של פסח בשבעה ימים שבין מכות בכורות וקריעת י"ס ולא אח"כ ביום מנוחה, אלא נלע"ד לא רצו מרדכי ואסתר שיהי' יום אחד אשר כל ישראל אוכלים ושמחים ומתבטלים מתורה ומצות ע"כ קבעו ביום מנוחה ויומו של זה איננו יומו של זה נמצא כשאלו שמחים ומשתכרים אלו עוסקים בתורה משא"כ כשהי' קובעים ביום מלחמה ביום י"ג הי' כולם שוים ביום א' וע"כ אמר הכא דעכ"פ להקדים לקרות המגילה בלי משתה ושמחה יום י"ג יותר ראוי שהוא זמן קהלה לכל בר ישראל בין פרזים ובין מוקפים נקהלו ועמד על נפשם באותו יום:

א"נ י"ל שקבעו ביום מנוחה, עפ"י מ"ש מורי בהפלא"ה ותעש לך שם כהיום הזה והים בקעת לפניהם שכבר מילא פגימת שמו הקדוש טרם יציאתם כדי שיכול לעשות ניסים בשמו הגדול והיינו ותעש לך אז קודם הגאולה שם, כהיום הזה אחר הגאולה, ועי"ז והים בקעת לפניהם ודפח"ח, והנה בעמלק א"א למלאות השם עד אחר שנמחה שמו ע"כ א"א לעשות י"ט אלא ביום מנוחה אחר שנמחה שמו וזרעו, והיינו דתיקנו בברכה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם ואח"כ האל המושיע:

קימו וקבלו וכו' ומשלוח מנות איש לרעהו חז"ל דרשו מכאן (שבת דף פ"ח ע"א) קימו עתה מה שקבלו כבר שקבלו התורה ברצון הנה עד אחד נאמן באיסורים פירש"י דכתיב ושחט את בן הבקר ועוד איך אדם אוכל אצל חברו, ומ"מ פסק הרמב"ם דבעיא מוחזק בכשרות ומיוחסים בישראל ויליף לי' מחנויות סורא ס"פ אין מעמידין, וא"כ בבבל כשטענו מודעא רבה ואמרו ליחזקאל נהי' ככל הגוים והשי"ת השיב ביד חזקה וחימה שפוכה אמלוך עליכם והי' כמוכרחים ואונסים אז לא יאומן ע"א על איסורים ולא הי' יכול לאכול אחד אצל חבירו והרי קמן שנחשדו על אסורים ונהנו מסעודתו של אותו רשע, אמנם עתה במה שקבלו כבר התורה ברצון ושמחה שוב הותרו לאכול כל אחד אצל חבירו ע"כ ומשלוח מנות איש אל רעהו:

קימו מה שקבלו כבר ע"ד הפשוט י"ל קושי' תוס' עפימ"ש חו"ה אין התוספת מתקבל מהקב"ה עד שיקיים החובה ואז יכול אדם להוסיף מדעתו, והשתא אי ס"ד לא קבלוהו התורה מרצונם איך קימו למעלה מה שקיבלו עליהם תוספת פורים ומגילה, אעכ"א קבלו מרצונם תורת ה' ושוב קימו למעלה תוספתם לקיים ימי הפורים האלה בזמניהם:

והנה הא דאסתר ברוה"ק נאמרה ילפי רבה ור"י מפסוק וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם, ולכאורה יש לפקפק שאין זה נבואה ורוה"ק שיהי' כן אלא הם גזרו כן שלא יסוף מזרעם ומאן לימא לן שיתקיימו דבריהם, אלא לכאורה קשה מ"ט הוסיפו על דרשת רבם שמואל דיליף מקיימו וקבלו אעכ"ח דאיצטרך קרא לומר קיימו מה שקבלו כבר כקושי' תוס' ואתו רבה ור"י והוסיפו על דברי שמואל ומוכח ממנ"פ דלכאורה אי סק"ד דקרא אתי' שגזרו כך שלא יסוף מזרעם קשה הא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה שינהג לדורות עולם כי אם לפי שעה כמבואר ס"פ הנחנקים ואיך תקנו הם שלא יסוף מצוותם מזרעם לעולם (וצל"ע הא דאין הנביא רשאי לחדש דבר לדורות היינו מפי הנבואה שהקב"ה אמר כך אבל לשעה כגון אליהו בהר הכרמל וכאלישע שציוה להשחית את העץ במצור המלחמה כדכתיב כל עץ טוב תכריתו רשאי מצווים לקיים מצוותו אפילו בקום ועשה כמבואר באר היטב ברמב"ם, אבל מרדכי ואשכה"ג שתקנו רק מתקנתם תקנת חכמים פשיטא שיכולין לתקן כמו כל מילי דרבנן חוץ אם נאמר שגם לרבנן אין כח לחדש דבר לעולם חוץ מה שהוא סייג וגדר לדברי תורה אפילו בחשש רחוק ונר חנוכה גם כן מצד ק"ו ויעוין בר"ן מגילה בהא דמ"ח נביאים עמדו לישראל ולא פחתו ולא הותירו חוץ ממ"מ מאי דרוש וכו'), וצ"ל כדאמרי' פ"ק דמגלה דדרשו ק"ו מפסח מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אלא לכאורה יש להשיב בשלומא אילו לא יצאו אבותינו ממצרים הרי אנחנו בעצמינו היינו עדיין עבדים ע"כ צריכין אנחנו להודות, אבל בגזירת המן אי ח"ו הי' מתקיימת גזירתו, להשמיד ר"ל מה הי' לנו הפסד בגופינו בכליון אבותינו ואנחנו לא היינו מרגישים דבר אלו לא באנו לעולם ואין כאן ק"ו וצריך לומר דחלילה היה הפסד הדת והתורה בכליון האומה הקדושה שקבלו' ברצון ושפיר הוה ק"ו ותינח אי מקבלין התורה ברצון אך אי כל הקבלה באונס ליתא ק"ו הנ"ל וא"כ מוכח דקבלוהו ברצון ואייתר קיימו וקבלו לומר קיימו למעלה מה שקיבלו למטה ומוכח ממנ"פ:

וימי הפורים האלה לא יעברו, במסרה שנים, למען ירבו ימיכם וימי בניכם, וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים י"ל הנה איתא במדרש משלי פרשה ט' בפסוק טבחה טבחה שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו רבי אומר אף יוהכ"פ שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם, והובא גם בתשובת הרשב"א סימן צ"ג ותמה שם מי הוא זה שיאמר שיבטל מן התורה אפי' אות אחת אפי' קוצו של יו"ד והרשב"א מתרץ שהוא הבטחה שאפי' יגרום החטא שיתבטל מועד ושבת כדכתיב שכח ה' בציון מועד ושבת מ"מ מובטחים שפורים לא יתבטל ונלע"ד הנה איתא בת"א בפ' האזינו על פסוק עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והוא תמוה וי"ל ידוע דקיים אאע"ה כל התורה אפי' ע"ת (מתניתין סוף מסכת קידושין) ואיתא שם בתשובת הרשב"א סימן צ"ד דמחכמתו הגדולה הבין והשכיל כל התרי"ג מצות כי יש להם סוד נעלם נוסף על טעמיהם המפורשים בתורה ויעוין שם ובזה נ"ל לפרש כוונת התרגום, דהנה אי הי' ישראל ג"כ חכמים כמו א"א ע"ה לא הי' צריכין קבלת התורה כי הי' יודעים ומבינים אותה מחכמתם כאאע"ה וזה כוונת הת"א עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו יען שלא חכמו והתבוננו אותה מעצמם לכן הוצרכו לקבלתה והנה אמרו חכז"ל (נדה דף ס"א ע"ב) אמר רבי יוחנן מצות בטילות לע"ל ונ"ל לפרש דהנה ידוע כאשר ירעב ויצמא האדם אין צריך מי שיצוה אותו שיאכל וישתה כי טבעו מעורר אותם לכך וכן בימות החורף להחם ובימי הקיץ להקר וכדומה כל צרכי בני אדם אשר המה בטבעם הטבע מעורר אותם ואין צריכים לצוות אותם על ככה אבל מי שהוא חולה ואינו מרגיש מחמת חולשתו לא קור וחום ולא רעב וצמא אז צריכין לעורר אותו על ככה כדי להחיו' את נפשו ולשמרו שלא יוסיף עליו רעת החולה וימות כן הוא בחולאת הנפש אשר תרי"ג מצות המה לרמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים מי שהוא קדוש וטהור מרגיש בנפשו הצטרכות להתעטף בציצית ולהניח תפילין ובסוכות לישב בסוכה להתענות ביוהכ"פ כדי להתם חטא ולכלות פשע ולאכול מצה בליל פסח וכדומה אבל אנחנו חולי הנפש אין אנו מרגישים ההכרח לזה לכן הוא ית"ש נתן לנו התורה וציוונו על ככה אבל לע"ל כאשר ימלא הארץ דיעה את השם ובעולם התיקון ויתעלה גופם החומרי' ויזדכך עד שיהיו כולו רוחניו' כמו אליהו הנביא אשר באמת לא מת כי נתעלה גופו ברוחניות אז יהי' כמו קודם החטא רק קדושה וטהרה בתכלית השלימות אז ירגישו הכל ההכרח הגדול לתרי"ג מצות ואז יהי' המצוה בטילה פי' הציווי יהא בטל כי לא יקיימו אותם בתורת ציווי רק מעצמם יעשו מצות ה' וזה נכון בתרי"ג מצות ובפרטיהם ובענפים הן דאורייתא הן דרבנן אבל במצוה שהוא מחודשת מדברי סופרים ולא גדר ולא סייג (יעוין בר"ן מגילה על הא דלא פחתו ולא הותירו על התורה חוץ ממקרא מגילה שהיא מחודשת כולה מדברי סופרים ולא לגדר וסייג ולמשמרת) ע"ז י"ל לא יהי' טבעת הנפש לקיים אותה מעצמה כמו שבארנו ולכן ישאר מצוה פי' בתורת ציווי כמו שהי' קודם ובזי"ל שהוסיף רבי אף יום הכפורים כיון שימלא כל הארץ דיעה את ה' ולא יהי' לא זכות ולא חובה והגופות הקדושות מעצמם יעשו ויקיימו מצות השי"ת ואין כאן חטא וממילא אין כאן יוהכ"פ לכפר רק יקיימו יוהכ"פ כמצווה עליהם כחק בלי טעם וזה שהוסיף רבי אף יוהכ"פ שנאמר והיתה זאת לכם "לחקת" עולם שלא יהי' עוד לכפר על עוונות בנ"י כמובן וזה רמז במסרה למען ירבו ימיכם וימי בניכם דדרשו חכז"ל על אחר התחייה דמכאן רמז לתחיית המתים מה"ת (סנהדרין צ' ע"ב) וגם אז אשר מצות יהי' בטילות בכל זאת וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודי' כדאי' במדרש וק"ל (מש"מ):

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם, הנה רבים מתעוררים בפירוש הכתוב הזה מה שייכות שקיימו דברי הפורים כאשר קימו דברי הצומות וזעקתם ונלע"ד ידוע דנוח לאדם לייחד כוונתו רק לשם שמים בדברים המסגפים ומענים כגון ענוי נפש ביוהכ"פ יותר מהדברים אשר גם הגוף יהנה בהם כגון מצות עונג שבת ושמחת יו"ט וגם ידוע אם אחר שמח בטובת חבירו שמחתו הוא יותר אמתיי מחבירו עצמו אשר הגיע הטובה אליו כי לחבירו מטוב הזה לא הגיע לו שום הנאה ממנו רק משמח בשמחת זולתו, וידוע דימי הפורים קבעו חכז"ל למשתה ושמחה וקשה בזה לייחד כוונתו רק לשם שמים ובפרט שהיא על הצלתינו ופדות נפשינו ממיתה לחיים אשר יתעורר מעצמו שמחה גדולה מאוד מזה והנה אסתר המלכה לא היתה בכלל הגזירה כי היא המלכה אשר היתה חביבה לאחשורש כבבת עינו ומרדכי דודה היושב בשער המלך בל"ס ג"כ הי' ניצול על ידיה ובכל זאת גם הם ששו ושמחו מאוד בהצלת ישראל בשמחה אמתיית לשם שמים הגם שלא הי' בכלל הגזירה, וידוע דברי הצומות וזעקתם הי' ג"כ לתכלית אמתיי בלי שום פנייה אחרת וזה יש לפרש שחכז"ל שבאותו הדור תקנו לקיים עליהם שיקיימו בני ישראל שמחת ימי הפורים האלו רק לשם שמים בלי כוונה אחרת כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה שלא הי' באותו גזירה ואעפ"כ קיימו עליהם ימי הפורים לשמוח בהצלת ישראל רק מאהבת השי"ת וישראל עמו וכאשר קיימו עליהם דברי הצומות וזעקתם לתכלית האמתי וגם לא לשום שאר הנאה רק לשם שמים, ובפרט לפירש הראב"ד דקאי על ד' צומות המוזכרי' בזכריה וביותר מרדכי ואסתר שהתענו וציערו עצמם בצער ישראל כן ישמחו בשמחה של מצוה להודות ולהלל מרוב שמחה וחדוה ורב כל טוב לבית ישראל וק"ל (מש"מ):

לקיים דברי האגרת הזאת השנית וישלח ספרים וכו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלו וכו' וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם, ואחז"ל בתחלה קבעו בשושן ולבסוף בכל העולם וקשה מ"ט לא קבלו מיד בכל העולם ועוד דמסדר המקראות משמע שגם מקודם לכן עשו פורים בכל העולם, ויל"ד מאי לשון דברי שלום ואמת גם יל"ד כאשר קיבלו עליהם דברי צומות וזעקתם מה לו לתלות שקיימו פורים כמו שקיימו ד' צומות, ובתחלה אבאר מ"ש בקבלת ד' צומות והאמת והשלום אהבו עיי' בזכרי' סימן ט' פסוק י"ט והענין כי מתחילה קבלו התורה באונס ולא הוה שלום בינם לאביהם שבשמי' כי באונס עבדו ה' וגם לא אמת כי כמים אכזב שהרי כל שעה יכלו לטעון מודעא כאשר טענו בימי יחזקאל עד שהעמיד הקב"ה מלך קשה כהמן הרע הזה והחזירום למוטב וקבלו ברצון ואהבה רבה ואז נעשה אמת ושלום והיינו והאמת והשלום אהבו לקבל ברצון, והנה הי' קשה בעיני אנשי כנה"ג לחדש מצוה ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד שלמדו ק"ו מפסח משיעבוד לגאולה אומרים שירה ממות לחיים לא כש"כ (מגילה דף י"ד ע"א) והנה תינח בשושן שהיו חייבים מיתה על שנהנו מסעודתו (כדאיתא במסכתת מגילה א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"כ שבשושן יהרגו ובכל העולם אל יהרגו יעוין שם) והקב"ה הצילם הוה ק"ו טוב אבל בכל העולם שלא נתחייבו אלא לפנים וכן נעשו עמהם ואין נס בהצלתם אין כאן ק"ו ומנ"ל לחדש מועד ומיהו אותו הדור עשו יו"ט דלפי שעה יכול נביא לחדש אבל לא לדורות אך שפיר אתי' הק"ו השתא על קבלת התורה באונס אומרים (דהא בשושן נתחייבו מיתה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע ועברו על התורה שקבלו אותה באונס ומיניה ילפי' ק"ו ממיתה לחיים לא כש"כ) על קבלת שלום ואמת לא כש"כ אלא שלזה צריך זמן רב ועיון טוב עד שנדע שקבלו כל ישראל התורה מאהבה ורצון ואיכא שלום ואמת, ע"כ בתחילה קבלוהו בשושן לקיים עליהם לעולם דהוה ק"ו דאמרי' אם משיעבוד לגאולה אומרי' שירה ממות לחיים לא כש"כ, וכל העולם נמי עשו פורים אבל לא קבלו לדורות דאין נביא רשאי לחדש כי אם לשעה ולא לדורות עד שנתברר להם שקבלו התורה בשלום ואמת וש"ש הק"ו גם לכל העולם ע"כ כתב מרדכי איגרת שנית דברי שלום ואמת לקיים ימי הפורים לזרעם ולדורו' עולם כאשר קבלו הצומות וזעקתם דהיינו שאמ' הנביא להם והאמת והשלום אהבו, (שהשלום ואמת הוא תכלית הארבעה צומות כי עיקר התענית לפשפש במעשיו ולעורר הלבבות לתשובה כבמס' תענית ד' ט"ז ע"א וכדאית' ברמב"ם הל"ת פ"ה הלכה א':

ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר קשה להבין פירושו וברש"י איתא מאמר אסתר שבקשה מחכמי הדור ז"ל לקבעם ולכתוב בספר זה עם שאר הכתובים וזה ונכתב בספר עכ"ל הנה לעיל מיניה כתיב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות וכו' יש לדקדק מה משמיענו את אשר החלו לעשות מאי נפקא מני' אם כבר החלו אותו לעשות או לא, ונ"ל הנה ידוע כי כמה דברים מאורעות גדולות אשר נעשו בימים הקדמונים שעברו וחלפו ואין עוד זכר למו ויש לחשוש אולי ברוב הימים אחר כמה מאות ואלף שנים יתנוצץ עוד רשע נצר זדון ומלך שונא היהודים כאחשורש וירצו חלילה להשמיד ולהרג ולאבד ולא בכל יום ויום מתרחיש ניסא ובפרט נס גדול כזה לכן טוב הי' שקבעו חכז"ל ברוח קדשם אשר הופיעה עליהם ממרום לקבוע ימי הפורים האלו לדורות עולם ויהי' נזכרים ונעשים בקריאת המגילה ושמחה ומשתה כדי שלא יושכח הדבר ויהי' לאות למשמרת לזכרון לבני בליעל לבל יעלה על רוחם לעשות כזאת כי כבר הי' אחד מימים ההם אשר חשב לעשות כן וגם הפיל פור והפור הי' מראה לו כי מחשבתו טובה הוא וכאלו מן השמים יסייעוהו כי נפל הפור על ז' אדר שמת בו משה רבן של ישראל והי' שמח באמת בזה שמחה גדולה כדאיתא (מגילה דף י"ג ע"ב) וראה על ככה לבוא אל המלך להסכים עמו להשמיד את כל היהודים וליתן בעדם עשרת אלפים ככר כסף וגם המלך בשנאתו הסכים עמו לא בשביל רצי כסף כי אמר הכסף נתון לך, אבל ראו מה הגיע אליהם כי נהרגו ותלו אותו הצורר ואת בניו על העץ, אבל באמת יש לחוש להיפך אולי עי"ז יחרה להאומות אשר הי' בימי הנס על ששמחים היהודי' במפלת שונאיהם ומחמת קנאתם הגדולה ביהודים כי עלו מעלה מעלה ראש והשפילו אותם והרגו קרוביהם שונאיהם מנדיהם יחרה אפם להתגרות עוד הפעם ואולי חלילה לא יתרחיש ניס גדול כזה והי' מן הראוי להחריש לגמרי כי יש לחוש יותר להפסד קרובה משכר רחוק בימים הבאים וכאשר באמת השיבו אז חכמים אל אסתר על בקשתה שנאה אתה מעוררת עלינו לבין האומות אבל יען כי כבר ששו ושמחו ועשה אותו יום משתה מיד בהריגת שונאיהם בשעה שהי' השנאה גדולה ואהבת הנצחון בתכלית השלימות וראו האומות כי שמחים מאוד במפלתם ונתעורר קנאה זו בין האומות ואעפ"כ לא הגיע להם דבר רע מזה אזי טוב יותר לעשות ימי פורים בכל דור ודור למען ישמעו ויראו ולא יזידון לעשות עוד עד עולם כזה ובזה יש ליישב סדר הפסוקים וקבל היהודים (פי' ימי הפורים) את אשר החלו לעשות (יען כי כבר התחילו לעשות בזמן הנס וראו שלא בא דבר רע עי"ז מה ששמחו במפלת שונאיהם) ואת אשר כתב מרדכי אליהם פי' ועל אשר מרדכי כתב אליהם לעשות כך מטעם כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם (פי' שגם הוא הגורל סייע לו למחשבתו הרעה להמם ולאבדם יעוין ביוסף לקח שם) ובבאה לפני המלך אמר עם הספר וכו' כדפירשו חכז"ל אמרה אסתר יאמר בפה מה שכתוב בספר דהיינו שיקראו המגילה ישוב מחשבתו וכו' פי' ששב מחשבתו הזה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ויהי' זה לדורות לאות עולם לא יכרת למען לא יזידון עוד וכו' על כן על שם הפור וכו' ומה ראה על ככה יען שהפור סייע להם עי"ז נתחזק לבצע מעשיהו הרע אבל מה הגיע אליהם וכדי שיהי' זה לדורות לאות עולם קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וכו' להיות עושים וכו' בכל שנה ושנה והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' בכל דור ודור וכו' וימי הפורים לא יעברו וזכרם לא יסוף מזרעם (וי"ל דקאי על שונאינו יען שזכר שנאתם לא יסוף גם מזרעם לכן לעומת זה תקנו ימי הפורים האלה) והנה ע"י שאנו עושים פורים בכל שנה ושנה ממילא נס פורים באמת נס גדול לעולם לדורי דורות אשר על ידי זה ייראו ויחתו השונאים לעולם להרים עוד ידם ביהודים (כדאית' במדרש שירא להענישם במים כי אמר כבר נעשה להם נס במים בקריעת י"ס ובאש כבר ניצולו חנני' מישאל ועזריה וכן כולם) וזה ומאמר אסתר (אשר בקשה מחכמים קבעוני לדורות (שם ז' ל"א) ויאמר בפה מה שכתוב במגילה היינו קריאת מגילה) קיים דברי הפורים האלה עשה חיזוק וקיום להם לנס שנעשה ע"י המן שיהי' נס עולם, וק"ל (מש"מ):

וישם המלך אחשורש מס על הארץ ואיי הים ואחכז"ל האי אחשרש חסר שהכל נעשים רשים בימיו על שהטיל מס, וקשה להבין שע"י מס המלך נעשו רשים, ועוד מאי קמ"ל לצורך הנס, והנה י"מ איי הים רוצה לומר ששם מס על הארץ היינו הקרקעות ועל איי הים היינו סוחרים באיי הים השטים באניות בסחורתם, והנה במלשינות המן ולמלך אין שוה להניחם ודמפקי לכולי' תשא בשה"י פה"י נראה מזה דלפנים לא הי' מס למלך מממונם אלא מגופם לעבודת המלך כך נפשות אדם ובהמה ליום (דלכן אמרו שבת היום פסח היום ואסורים במלאכה לעבוד למלך להיות לו למס כדאיתא במדרש אבל אם הי' צריכים לשלם מממונם מאי נפקא ליה כל אחד יתן לפי עשרו וממונו) והרוצה לפדות עצמו בממון יפדה אבל המס לא הוטל אלא על הנפשות וכן משמע ברמב"ן ממה שפי' גבי שרי מסים לפרעה ומייתי ראיי' ממס דשלמה שמנים אלף חוצב בהר, ובפר' המלך כתיב שבנותיהם יקח לרקחות וטבחות, וע"כ אמר שאינם שוים כלום למלך דמפקי לשתא בשה"י ופה"י, וטעם שהוטל מס מקרקפתא דגברא כמ"ש במרדכי פ"ק דבבא בתרא שאין להטיל מס על הקרקעות שאין עשירות הקרקע עשירות רק על בעלי כיסים יותן חיוב המס' דהפוכי בעסקא טב עיי"ש, והנה ידוע דבעלי כיסים כשמבקשים מהם מסים טוענין אנו אין לנו, ומתרוששים ע"כ עצה טובה להטיל על הנפשות והרוצה לפדות עצמו בממונו יתן, והנה אע"ג דנתבטלה גזירת המן ונזדייפו איגרותיו מ"מ המלשינות שהלשין נכנס באזני המלך דמפקו לכולא שתא בשה"י ופה"י ע"כ הטיל מס על הארץ היינו קרקעות ועל איי הים היינו סוחרים ובעלי כיסים, ונעשו כולם רשים בימיו דבעלי קרקעות רשים הם באמת כדעת המרדכי הנ"ל והסוחרים עשו עצמם כמו רשים נמצא נעשו הכל כרשים בימיו:

וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, נראה דרצו שלא יאמרו הדורות הבאים אחשורוש מלך גדול הי' שכיבש קכ"ז מדינות ועושר מופלג הי"ל כדכתיב בהראותו וכו' ואסתר יפיפיה הי' והמלך איש תם וישר והטיב כל כך ליהודים או כדומה, ובאמת הכל ניסים ונפלאות וסיבה מאת הי"ת וכבר אמרתי במקום אחר במ"ש רש"י לא הי' צריך להתחיל התורה מבראשית אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו אומות העולם לסטים אתם דבאמת לכאורה נראה כל ענין מלחמות וכיבוש ארצות הוא לסטיות גנוב ורצוח, והלא הותר מן התורה ומעולם נהגו כך ואין מכלים דבר, אבל הענין כי המלחמות לה' המה, הוא מקים מלכי' ומהעדי מלכין, ואין התעוררת מלחמה למטה אלא א"כ שרים של מעלה נלחמים עפ"י ב"ד של מעלה וכ"ז למאמין בהשגחת הבורא ובמעשי בראשית והאומרים העולם קדמון לית דין ולית דיין א"כ הכל לסטיות ומפני כבודן של ישראל שלא יאמרו גם הם בכלל לסטים ע"כ כח מעשיו הגיד לעמו וה"ה לכל הלוחמים וכובשים במלחמה לומר כי מעשי אלקים הוא ולא מעשי בשר ודם, וכש"כ כל מעשי נורא ממגלת אסתר כי הכל בהשגחה נפלאה מאת ה' משמים, ואמנם מרדכי ואסתר לא הי' רשאים לכתוב כן בפרהסי' מפני אימת מלכות ע"כ כתבו ברמז כל מעשה תקפו וגבורתו של אחשורוש וחסדו איך הגדיל את מרדכי תמצא כתוב בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס אבל כאן לא כתוב תוקפו וגבורתו כי אנחנו לא נתלה המעשים הללו בו בתוקפו וגבורתו כי אם הכל בהשגחה מאת הקב"ה ית"ש ויתעלה זכרו:

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ואפ"ה גדול ליהודים אחר שכבר עלה ונתעלה והושם כסאו בגבהי מרומי מלכות, מ"מ אחר שנתיים כשנבנה בהמ"ק י"י דריוש בן אסתר הניח הכל ועלה לא"י ונעשה ממונה על הקינים כדתנן במס' שקלים פתחי' על הקינים פתחי' זה מרדכי טוב הי' לו להיות גדול ליהודים ממונה על הקינים ולא להיות משנה למלך פרס, ורצוי לרוב אחיו דתמן תנינן אין עושין שררה על הציבור פחות משנים חוץ מפתחי' על הקינים ואחי' על חולי מעיים שאותם קבלוהו ציבור עליהם עיי"ש, ולכאורה קשה טובא שהרי בפרק קמא דבבא בתרא אמרי' דלא מטעם נאמנות הוא דאפי' ב' אחים כשרים אלא גזה"כ הוא דכתיב והם יקחו את הזהב וא"כ מה מועיל שקבלו רוב הציבור עליהם, ולזה נתכוון התויו"ט במסכתת שקלים עיי"ש:

ונלפע"ד ליישב דווקא מי שנתמנה על הציבור ע"י ב"ד או מלך או שבעה טובי העיר בלא רצון כל הציבור אעפ"י דדינא הכי שאין צריך רצון כל הציבור מ"מ זהו בכלל עושה שררה על הציבור וצריך שנים, אבל אם הציבור ממילא נותנים עיניהם ואומרים אתה תמלוך ותתנשא ובך אנו רוצים וחפיצים זה אינו עושה שררה על הציבור אלא מקבל עבודתם על שכמו לזה סגי באחד וכן הי' מרדכי שקבלו רוב ציבור אותו עליהם, והיינו דכתיב גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו שקבלו רוב הציבור עליהם לכן הי' לבדו הממונה:

מרדכי היהודי גמטרי' שד"י, המן ג' מילואים יש שניהם לרע לו ואחד בטוב לבני בניו שנתגיירו ולמדו תורה (ברבים) (כדאיתא במס' גיטין דף נ"ו ע"ב) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, אחד מילוי יו"ד (כי יש לאות ה' שלשה מילואים דהיינו אם נכתב אות ה' באר היטב במלואה כגון הי כזה או הה כזה או הא כזה) "הי" מ"ם נו"ן גמטרי' אָר ארור המן, ב' מילוי ה"ה, כזה ה"ה מ"ם נו"ן גמטרי' קו"ץ הוא העץ שנתלה עליו כדאיתא בתרגום ומד"ר בפסוק קוץ ודרדר, מלחמה לה' בעמלק מדרדר (פסוק סוף בשלח מלחמה לה' בעמלק מדר דר) השלישי בטוב במילוי אלף כזה ה"א מ"ם נו"ן גמטרי' "קצ"ב" כמו, בכל מכל כל, שם נתהפך הארור לברוך דבניו המתיהדים ולמדו תורה (ברבים) וזכר לדבר טוב שבטבחים היינו קצב משותפו של עמלק:

דורש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו י"ל כפל הלשון כי עמו הם רבנן כמו שאחז"ל (מגילה י"ב ע"ב) עם מרדכי ומנו רבנן וטוב זה תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם ובנ"י כולם נקראים זרעו כי הוא הצילם ממות לחיים והוה כמו שהולידם עתה ובפרט כי פרקו עול בימי יחזקאל וטענו מודעא רבה לאורייתא ועתה קבלו תורה ברצון וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועל זה נאמר במזמור כ"ה תהלים המיוחס לאסתר לעם נולד כי עשה וזה דורש טוב, זה תורה, לעמו היינו רבנן ודבר שלום לכל זרעו לכל ישראל הגם שלא הי' במדריגתו וק"ל:

אם כל המועדים בטלים ימי הפורים לא נבטלים פי' מנות הלוי לשון בטול ברוב כי כל הניסים אפשר שיעשו ניסים גדולים מהם שיבטלו אלו ברוב, אבל נס פורים אין כמוהו ונרא' שמרומז זה מדכתי' מזמו' שירו לה' שיר חדש ונאמר שם ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו ואחז"ל אימת ראו כל אפסי ארץ את ישועת ה' בימי המן (עיין פ"ק דמגלה דף י"א ע"א) וקשה א"כ למה נאמר שיר חדש ולא שירה חדשה מטעם שכ' תוס' פע"פ קי"ו ע"ב ד"ה ונאמר (דגאולת מצרים נמשלה כנקבה שיש אחריה עוד צער ותוגה לכן הנוסחא האמיתית ונאמר לפניו שירה חדשה משא"כ בגאולה דלע"ל שאין אחריה צער והיא גאולה שלימה נאמר בלשון זכר שירו לה' שיר חדש יעוי"ש) וכו' אעכ"ח צ"ל במצרים נאמר שירה חדשה שיש אחריה צער כיוצא בה או יותר ממנה משא"כ נס פורים נאמר בו שיר חדש שאין אחריו צער כיוצא בו ולא יתבטל בנס גדול ממנו:

והנה מזמור שירו לה' שיר חדש דקאי על לע"ל מסיים ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו ובאותו מזמור דקאי אפורים מסיים ישפוט תבל בצדק ולאומים במשרים דבפרק (במה מדליקין דף ל"ג ע"ב) איתא אמר ר"י כמה נאה מעשיהם של אומה זו ורשב"י אמר שתקנו לצורך עצמן שווקים להושיב בהן זונות ובמס' ע"ז ב' ע"ב איתא לע"ל ישיבו להשי"ת או"ה כלום תקינו שווקים ומרחצאות רק כדי שיעסקו ישראל בתורה והקב"ה ישיב להם תקנתם לצורך עצמיכם עיי"ש וצ"ל ר' יהודה ששיבחם בזה כשיתבעו שכר על זה ישיב הבוחן לבבות ית"ש תקנתם לצורך עצמכם, מ"מ אנו אין לנו אלא לפי ראות עין נאה מעשיהם של אומה ומ"מ פליג רשב"י משום לא תחנם לא תתן להם חן (כדאית' בע"ז דף כ' ע"א שאסור לומר כמה נאה גוי זה ואסור לשבחו במעשיו וכן הוא ביו"דע סקל"א סעי' י"ד) והנה דעת תלמידים של רשב"י שנתחייבו כליה על שנהנו מסעודתו של אותו הרשע וקשה עלייהו הלא רק אותן שבשושן חטאו בכל העולם כולו מאי חטאו וכדהשיב להם באמת רשב"י ולהנ"ל י"ל כי בכל העולם נהנו ושמחו בלב וספרו מה נאה מעשיו של מלך זה כמה רב עשרו וכבודו והטיב להזמין ח"י אלף יהודים ואין אונס והי' משתעשע עמהם, ובזה חטאו כל העולם אבל מ"מ לא הי' החטא ראוי שיכלו ויאבדו עי"ז כמ"ש לעיל, אבל הקב"ה הבוחן לבות שכוונתו של אחשורוש הי' לזנות ופריצות כשדיות נאות (מגילה י"ב ע"ב) ולשמוח בשמחת חורבן בהמ"ק (שם דף י"א ע"ב) שלבש בגדי כהונה גדולה, אבל אנו אין לנו אלא הנגלות, וטוב וישר עשה עם בני אדם ושפיר נהנו בסיפורים הנ"ל ואשר ע"כ בשיר חדש דקאי על עתיד כתיב ידין עמים באמונתו כי לא לאמונה גברו בארץ כ"א להושיב זונות, אבל שיר חדש דקאי אפורים כתיב ולאומים במשרים כי אלו הי' דן אותם באמונתם נתחייבו ישראל שנהנו מסעודתו וסיפורי מעשיו, אבל הקב"ה דן אותם הלאומים במשרים שהלכו במישור בין אדם לחברו כר' יהודה מה נאה אומה זו והיינו משרים:

הושיענו ה' אלקינו וקבצינו מן הגוים להודות לשם קדשיך וגו' כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך ה' י"ל כי אמרו חכז"ל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימת ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקי' בימי מרדכי פירש"י כי הי' ישראל מפוזרים בקכ"ז מדינות ונתפרסם הנס בכל העולם וראו כל אפסי ארץ נמצא אם יקובצו כל ישראל למקום אחד לא יתפרסמו טובותיו ית"ש עמנו אלא משום הא לא אריא הקב"ה יכול להסיב סבה שהאומו' מהארבע כנפות אלינו יבואו שיפורס' ניסי ה' והיינו הושיענו ה' אלקינו מן הגוים להודות לשם קדשיך ואם תאמר אם כן לא יתפרסם הנס בכל הגוים, לזה אמר כל גוים אשר עשית יבואו הם למקומינו וישתחוו לפניך ולמה נהי' אנחנו מפוזרים וקבצינו מן הגוים להודות: