על אשר שלח ידו על הארון. והוא לא היה לוי. ובזה שגה דוד; כי על ידי לוים היה לו להביאו ולא בעגלה, כמו שכתו' "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במ' ז,ט). וכן התודה הוא חטאו ואמ' לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים (דה"א טו,ב), ואמ' "פרץ יי'...בנו כי לא דרשנוהו כמשפט" (שם טו,יג). והענין אשר שגה דוד בזה הדבר והוא מקרא מפורש: חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה אע"פ שכת' "בכתף ישאו", כי אמ': באותו זמן במדבר צוה המקום כן – לפי שהיה המשכן נשא בעגלות, צוה לשאת הארון בכתף להראות כי קדשת הארן גדולה מקדושת המשכן. אבל בזמן שלא יהיה שם משכן, חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה. ועוד, כי בעגלה בא משדה פלשתים. ובזה שגה:
קריאה במקור
רד"ק על דברי הימים א׳ · פרק 13 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Critical edition, Hebrew text. Yitzhak Berger, 2003, 2007
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org/
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 2 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 08a4253557c0b23ff4b9125f870e178bd161cee3d8118059665c7a2451242e2c