ספורנו על שיר השירים · הקדמה

שיר השירים כבר אמרו חכמים כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים. והכונה בזה שכל השירים ששר שלמה המלך שנאמר עליו ויהי שירו חמשה ואלף כלם היו שירי קודש אשר בהם ישמח ישראל בעושיו. וזה שיר השירים הוא קדש קדשים וזה שכל ענינו לכונן את לב בני אדם בפרט המתאוננים רע בפגעי הזמן לאהוב את האל ית' כאשר יהיה ההכרח אשר ידע האדם אל נכון דרכי טובו בלי ספק כאמרו שמע ישראל וכו' ואהבת וכו'. כי אמנם בידיעת פרשת גדולת איזה נמצא מן הנמצאות שהיא גדול במעלה ועם זה תהיה לנו ידיעת טובו אשר בו מיטיב לזולתו יהיה אותו נמצא נאהב בהכרח גם ממי שלא ישפעו עליו חסדי אותו הנמצא. וכאשר תהיה מעלת אותו הנמצא יותר גדולה ונדע שעם זה ישתדל להטיב לזולת ולא שקץ ענות עני תהיה בהכרח האהבה יותר גדולה. וענין האהבה הוא שישמח האוהב על מעלת הנאהב ועל השיגו כל חפצו. ויותר מזה ראוי שיאהבוהו אותם הנמצאים אשר ישפעו עליהם חסדיו יותר מעל זולתו. ובכן הגיד המחבר חסדי האל ית' ורחמיו על כל מעשיו ובכן גבר חסדו על אוהביו ויודעי שמו ועל חסידיו ובכן ראוי שיאהבוהו ושתהיה אהבתם יותר גדולה ועצמית ובכן היה כל זה הספר כמגיד דברי עדת ה' ית' אליו בפרט בשעת עונש ותשובתו הרמתה אשר בה הודיע סבת מדת דינו עליהם יותר מעל זולתם וחסדיו עמהם. והתחיל ואמר: