תורה תמימה על קהלת · פרק 6 · פסוק 10

מה שהיה וגו׳. מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון שנאמר ויקח ה"א את האדם ^כזלא נתבאר יפה שייכות זה הפסוק לכאן, ואולי צ"ל שנאמר הן האדם היה, ודרש ברמז מה שהיה. , ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין איזה הוא, מה עשה המלך, דחפו לשלישו והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם ^כחאבל בהקב"ה כתיב לא ינום ולא יישן, וענין טעותם יש לכוין בענין הכתוב בצלם אלהים ברא אותו, ועיין בחולין צ"א ב' עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ופירש"י פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב. .
(שם)

מה שהיה וגו׳. דבר אחר מה שהיה זה משה ^כטדכתיב ביה ומשה היה רועה. , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר ליה הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳.
(שם)

מה שהיה וגו'. מה שהיה זה ירמיהו ^לדכתיב ביה אשר היה דבר ה' אליו. , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ^לאוזהו כבר נקרא שמו, ומ"ש ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו כשאמר לו הקב"ה אל תאמר נער אנכי. .
(שם)

ולא יוכל וגו'. ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – במשה איירי, כשאמר ליה להקב"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳, אמר ליה הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ^לבהרבותא בזה אע"פ דבמעשה העגל טען עמו עד שפעל אצלו למחול לישראל, אבל הכא לא דן עמו. וי"ל בטעם הדבר משום דהתם היתה הטענה בזכות הרבים, וזו היא שעמדה לו להוסיף עוז ואומץ, משא"כ הכא שבשביל עצמו לבד ביקש. .
(שם)