לכל חפץ וגו'. לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ, לפי שבעולם הזה כל מה שחפץ אדם לעשות עושה, אבל בעולם הבא עתיד לתת דין וחשבון כבדריש המקרא מרישי' לסופו ומסופו לרישי', ור"ל, לכל עת וזמן שאדם חי בעוה"ז יש חפץ בידו לעשות כאשר יחפוץ, אבל גם יש עת ליפרע על חפצי לבו ומעשיו, וזה – בעוה"ב.
. (שם)