1ומוצא אני וגו׳. במערבא כד נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי צר"ל כשהיו רוצין לשאול אותו אם מצא רצון באשתו אשר לקח או לא היו שואלין לו ברמז כזה, מפני כבוד הבריות.
מצא או מוצא, מצא – דכתיב מצא אשה מצא טוב, מוצא – דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו׳.
(ברכות ח׳ א')
2ומוצא אני וגו׳. אמר רבא, בא וראה כמה רעה אשה רעה, דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, אי בגוה משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה, אי בגיהנם משתעי קרא – כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשל בה צאהגיהנם נמשל לאשה כמו שדרשו בפ' דמשלי כ"ב שוחה עמיקה כי זרות.
.
(יבמות ס"ג ב׳)
3ומוצא אני וגו׳. ומוצא אני מר ממות את האשה, ולמה כן, רבנן אמרי, ע"י שהיא תובעת מידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה צביש לפרש כונת הלשון מיתה מרה עפ"י לשון הכתוב באיוב ט"ז ישפוך לארץ מררתי שמפני רוב דאגה ולחץ הנב תתפלץ המרה ומתים בה.
.
(מ"ר)
4אשר היא מצודים. שהיא צדה בים וביבשה צגדריש מכפל הלשונות מצודים וחרמים, דמצודה נקרא מה שפורשים ביבשה, וחרמים – מה שפורשים בים, כמ"ש (נדרים כ' א') חרמו של ים. ואפשר שהכונה היא ע"פ מ"ש חז"ל שהעוה"ז דומה ליבשה ועוה"ב לים, ולכן אשה רעה מאבדת את בעלה מן העוה"ז ומן העוה"ב [ע"י].
.
(שם)
5אסורים ידיה. א"ר אלעזר, אלולא שכתוב בה אסורים ידיה היתה אוחזת באדם בשוק ואומרת הזקק לי צדכמש"כ ואל אישך תשוקתך, ומשמע ליה דהכונה גם אל איש סתם, משום דאם דוקא אל אישך הרי אין זה קללה וזה הלא בין הקללות נחשב, [אמנם יש על זה דרשה, עיין לפנינו בתו"ת], ומ"ש ואל אישך דבר בהוה שאז בשעת מאמר זה לא היה איש בעולם זולת אשה. ואמנם צריך באור מ"ש שלמה אסורים ידיה מנ"ל כל עיקר דבר זה, ויתכן דמדסמיך לואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך משמע ליה שהוא מושל גם בתשוקתה ועוצר ברוחה.
.
(מ"ר)
6טוב וגו׳. טוב לפני האלהים ימלט ממנה – זה יוסף, זה פנחס, זה פלטי צהיוסף ניצול מאשת פוטיפר ופינחס מאשר היה ראוי לקנאה, מבואר כי היה צדיק בזה, ופלטי נעץ חרב בינו ובין מיכל בת שאול, כמבואר בפ"ב דסנהדרין.
וחוטא ילכד בה – זה פוטיפר, זה זמרי, זה אמנון צובפוטיפר דרשו שע"י אשתו נתרושש [ב"ר פרשה פ"ט] וענין זמרי ואמנון עם תמר ידוע סופם.
.
(שם)
7טוב וגו׳. רבי איסי דקסרין פתר קרא במינות, טוב זה ר"א וחוטא זה יעקב איש כפר נבוריא טוב זה ר׳ אליעזר בן דמא, וחטא זה יעקב איש כפר סמא, טוב זה חנניא בן אחי ר׳ יהושע, וחוטא אלו בני כפר נחום, טוב זה יהודה בן נקוסא, וחוטא אלו המינים, טוב זה ר׳ נתן, וחוטא זה תלמידו, טוב זה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע. וחוטא זה אלישע צזכל אלה מבוארים באריכות במדרש קהלת (פ"א פ' ט', ובאיזה שנוים), אלה שנצולו ואלה שנלכדו במינות.
.
(שם)