כי החיים וגו'. ר׳ חייא ורבי יונתן הוו אזלי בבית הקברות, הוו קשדיא תכלתיה דר׳ יונתן, אמר ליה ר׳ חייא דליי׳ כדי שלא יאמרו המתים למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו יטכלומר שהמתים פטורים מן המצות והוא מראה שהולך בציצית. ובתוס' הקשו ממ"ש במנחות מ"א א' דנוהגין לתת ציצית בטליתות של מתים משום לועג לרש [ר"ל שלא יהיו כלועגים להם מאלה החיים שהולכין לביה"ק בציצית] וטרחו ליישב, יעו"ש. ואמנם י"ל פשוט, דאע"פ שהיו נוהגים לתת ציצית היתה זה רק ציצית של לבן אבל לא תכלת, וטעם הדבר משום דגם החיים לא כולם לבשו תכלת, וכאן מבואר דהוי קשדיא תכלתא, וא"כ בזה הוי באמת לועג לרש, וע"ע מענין זה באו"ח סי' כ"ג.
, אמר ליה, והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה, [אי אתה יודע מדרשו של פסוק זה], כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב כ״ג:כ׳) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי, והמתים אינם יודעים מאומה – אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים, שנאמר על פי שנים עדים יומת המת, המת – והא חי הוא, אלא המת דמעיקרא כע' מה שכתבנו בתורה תמימה פ' שופטים (י"ז ו') בפסוק המובא בזה.
.
(ברכות י"ח א׳ וב')
(ברכות י"ח א׳ וב')