לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה אר"ל כל מאורע שבעולם אינה באה מצד המקרה אלא הכל הוגבל מהקב"ה מתחלת חדושו שבזמן זה וזה יהיו מקריו ומאורעותיו כזה וכזה, ולכל זמן יש טעם בדבר מפני מה לא היה קודם או אח"כ, וכדמפרש.
, זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה בדריש זה במשל בענין מילת אברהם, משום דקשה ליה למה המתין הקב"ה לצות לאברהם על מצוה זו עד שיזקין, וכן קשה על אברהם גופי' למה לא מל עצמו כמו שקיים שאר מצות התורה, כמבואר ביומא כ"ח ב', ומפרש זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה, ויתבאר ע"פ מ"ש במ"ר פ' לך פרשה מ"ו שבמכוון המתין הקב"ה במצות מילה לעת זקנותו של אברהם, שאז נצרר דמו ובנקל יהיה לו לסבול.
, וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר גר"ל מה שנמולו ישראל במצרים ובגלגל בימי יהושע ולא במדבר, הוא משום סכנה, שלא נשבה אז רוח צפונית שהיא מרפאה, כמבואר ביבמות ע"ב א' ולפנינו בתו"ת פ' בא בפסוק ויהי בחצי הלילה.
.
(מ"ר)
(מ"ר)