קריאה במקור

תורה תמימה על קהלת · פרק 3 · פסוק 14

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שיראו מלפניו. אמר רב חסדא, חלמא בישא קשה מנגדא, מאי טעמא, והאלהים עשה שייראו מלפניו נגר"ל קשה לאדם חלום יותר ממלקות, וטעם הדבר מפני שמטבע האדם לדאוג הרבה לחלום רע, וזו היא רעתו. .
(ברכות נ"ה א׳)
2
שיראו מלפניו. אמר ר׳ יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב, שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו נדר"ל ליישר הדעות העקומות שבלב האדם, וזה הוא מפני שהוא דבר המחריד ביותר, ולא מצינו כל תכלית ותועלת מענין רעמים. .
(שם נ"ט א׳)
3
שיראו מלפניו. א"ר יהודה, לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו נהפשוט הוא דהקב"ה א"צ לעולם אלא בראו לתכלית האדם, ותכלית האדם לירא ממנו, והוא ע"ד מ"ש באבות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכן הוא אלמלא מוראו של הקב"ה היו עושין במחשך ובמסתרים מעשים מגונים. .
(שבת ל"א ב׳)
4
שיראו מלפניו. א"ר יהודה ב"ר סימון, ראוי היה אדה"ר שיהיה חי וקיים לעולם נומפני שהוא יציר כפיו של הקב"ה, ואין ראוי שיעלה בו רקבון וכליה. אלא מפני מה נקנסה עליו מיתה – מפני שהאלהים עשה שייראו מלפניו נזר"ל מלפניו ולא מפני בו"ד, ואלמלי היה חי וקים לעולם היו מחלקין לו כבוד ומורא אלהית. ומכוון הענין למ"ש באגדות דכשנברא אדה"ר בקשו מלה"ש לומר לפניו שירה [ר"ל כבוד אלוה] מיד ויפל ה' תרדמה על האדם, ובזה הראה כי אין לו כח רוחני, משום דבכח רוחני לא שייך שינה כמש"נ הנה לא ינום ולא יישן וגו'. .
(מ"ר)
5
שיראו מלפניו. א"ר אלעזר, מתחלת ברייתו של עולם נאמר יקוו המים מתחת השמים, וכל כך למה – כדי שתראה היבשה, ומפני מה כתיב (עמוס ה׳:ח׳) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה׳ שמו ב׳ פעמים, אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה נחבדור הפלגה לא מצינו במקרא מענין מבול, וצ"ל דסמך על הדרשה במ"ר ס"פ נח פ' ל"ח על הפסוק ויפץ ה' אותם אל תקרא ויפץ אלא ויצף, כלומר שהציפם ושטפם במבול, יעו"ש. אלא מפני שהאלהים עשה שייראו מלפניו.
(שם)
6
שיראו מלפניו. א"ר יודן, גדולה היא היראה, ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה נטוכמש"כ בירמיה אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, דהיינו ברית התורה, ויסודה של תורה יראת ה' כמש"כ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. הדא היא דכתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו סואע"פ דבפסוק זה לא נזכר שמים וארץ, אך יתבאר ע"פ מ"ד בסמוך פ' כ' בדרשה הכל הולך אל מקום אחד, לפי שכל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ. ונראה הבאור ע"פ מש"כ הרמב"ן בריש בראשית דשמים וארץ הם היסוד והחומר לכל הנמצא בעולם ומהם נבראו הכל, אלה אשר בשמים ממעל – יסודם בשמים, ואשר בארץ מתחת – יסודם בארץ, ולכן נקראו השמים והארץ אבות ביחס כל הנבראים שהם תולדותיהם. ומבואר דכשרוצים לכלול את כל מיני הנבראים שבעולם בשם אחד כללי ויסודי קורין אותן בשם שמים וארץ, ולכן אחרי שאמר בפסוק זה ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים, לכן יחס אליהם שם שמים וארץ בערך אבותיהם של כל אלו ודרש מה שדרש ביחוס לשם זה. .
(שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: e60362966d3d6f62917ff0b647e3af60b3d114a8353e46aea0c0972d76704394