אי לך ארץ וגו'. תניא, עד מתי יושבין בדין, א"ר ששת, עד זמן סעודה, א"ר חמא, מאי קרא, דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי – בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין נחיש לפרש באור הענין עפ"י המבואר בגמ' תענית בטעם הדבר שאין כהנים עולים לדוכן במנחה מפני שבסעודת הצהרים היה דרכם לשתות יין, א"כ בשעת מנחה יש חשש לשתויי יין שאסורים לעלות לדוכן. והנה כמו כן קי"ל שתה יין אל יורה, ולפי"ז ע"כ צ"ל דזמן ישיבת הדיינים הוי עד זמן סעודה ולא אח"כ, ומסמיך זה על הלשון בגבורה ולא בשתי – בגבורה של תורה ולא בגבורת שתיה של יין, ודו"ק.
. (שבת י׳ א')
אי לך ארץ וגו׳. א"ר אלעאי, בשעה שאמר שלמה קחו לי חרב גזרו את הילד החי, התחיל בית דינו אומרים אי לך ארץ שמלכך נער, לא די האחד שמת אלא שמצוה לגזר לשני, כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו ויצתה בת קול ואמרה היא אמו, התחילו אומרים אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו – בעתו של עוה"ב, בגבורה ולא בשתי – בגבורתא ולא בתשישא נטמה שאמר בעתו של עוה"ב הוא כנגד מה שמקודם רצו למנותו בין מלכים שאין להם חלק לעוה"ב מפני שמצאו בדבריו דברים החותרים תחת עקרי האמונה [ואת"כ עמדו על כונתו והצדיקהו], ובגבורה ולא בשתי דרשו, כמו ולא בתשי, [חלישות] בחלוף אותיות כמו כבש כשב. שמלה שלמה, נאקה אנקה, זועה זעוה, נלעג לשון עלגי לשון, [ועיין לעיל בפסוק ולא ימלט רשע את בעליו (ח' ח') אות ל"ז שהבאנו שם עוד כמה דוגמאות עפ"י הפוך אותיות], ומלשון צור ילדך תשי, ור"ל שנאזר בגבורה מה' לכוין את האמת, וכלל לשון וענין דרשה זו מתוקן עפ"י מדרש שוח"ט סי' ע"ב.
. (מ"ר)
אי לך ארץ וגו׳. דבר אחר אי לך ארץ שמלכך נער – אלו מלכי ישראל, אשריך ארץ שמלכך בן חורים – אלו מלכי יהודה, ושריך בבקר יאכלו – אלו מלכי ישראל, ושריך בעת יאכלו – אלו מלכי יהודה סדמלכי יהודה היו נתונים בעיקר לה' ולהעם, ולא לתפנוקי עוה"ז, משא"כ מלכי ישראל כנודע במקרא.
. (שם)