1את הכל וגו׳. רבי יוחנן אמר, ג' עולמות ראה שלמה בחייו, מלך והדיוט ומלך, חכם טפש וחכם, עשיר עני ועשיר, מאי טעמא, דכתיב את הכל ראיתי בימי הבלי סהעיין מש"כ בבאור דרשה זו לעיל בפרשה א' פסוק י"ב בדרשה אני קהלת הייתי מלך בירושלים וצרף לכאן.
.
(מ"ר פרשה א; פסוק י"ב)
2צדיק אבד בצדקו. מעשה ביוסי בן פכסוס הכהן שעלתה על רגלו נומי סומין נגע ומורסא הפושה ואוכל הבשר של כל הגוף, ורפואתה לחתוך כל אותו האבר שעלתה בו הנגע, וכ"מ בע"ז י' ב' מי שעלתה נומי ברגלו יקטענה ויחיה.
ונכנס הרופא לחתכה, אמר ליה יוסי לרופא, לכשתניח בה כחוט השערה הודיעני חתכו והניח בה כחוט השערה, קרא לנחוניא בנו, אמר ליה, נחוניא בני, עד כאן היית חייב להטפל בי, מבאן ואילך צא, שאין אדם מטמא על אבר מן החי של אביו, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו, הצדיק אבד וצדקתו עמו סזדאפילו בעת מכאוביו שמר ברעיונו להורות הלכה לבנו.
.
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"א)
3צדיק אבד בצדקו. שאלו את שמואל הקטן, מהו דכתיב יש צדיק אובד בצדקו, אמר ליה, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאותו הצדיק עתיד למוט מצדקתו, אמר הקב"ה, עד שהוא בצדקתו אסלקנו, הדא הוא דכתיב יש צדיק אובד בצדקו סחר"ל אובד בלא זמנו כדי שישאר בצדקתו, ודריש הלשון יש צדיק דמשמע רק במקרה הוא ולפעמים רחוקות יקרה זה, והיינו טעמא, משום דסתם צדיקים נשארים בצדקתם עד סוף אריכות ימיהם, לפי שאין חשש בקלקולם, אך לפעמים יקרה כזה שיש לחוש לצדקתו מסלקו הקב"ה מן העולם קודם זמנו כדי שישאר בצדקתו.
.
(מ"ר)
4ויש רשע מאריך ברעתו. ולמה, א"ר יאשיה, מפני ג' דברים, שמא יעשה תשובה, או שמא יעשה מצות שישלם לו הקב"ה שכרו בעוה"ז, או שמא יצאו ממנו בנים צדיקים, שכן מצינו שהאריך הקב"ה פנים לאחז ויצא ממנו חזקיהו, לאמון – ויצא ממנו יאשיהו, לשמעי – ויצא ממנו מרדכי סטגם כאן כמו בדרשה הקודמת דריש הלשון ויש רשע דמשמע דבמקרה הוא כך ולפעמים רחוקות, והיינו טעמא, דבסתם רשעים כתיב (קהלת ח' י"ג) ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים, אך לפעמים מאריך ימים ברעתו מפני הדור הטוב שעתיד לצאת ממנו, וכדמפרש.
.
(שם)