1אני קהלת. א"ר שמואל בר רב יצחק, זה היה ראוי להכתב בתחלת הספר ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה נדר"ל דע"ד פשטות הענין היה טוב שיאמר מקודם שהיה מלך וראה בכל אשר נעשה תחת השמים ושבע בתענוגים וכו', ושוב נוכח כי הכל הבל, אבל איך זה אומר מקודם הכל הבל קודם שמספר את כל אשר ראה והרגיש, ועל זה אמר כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כלומר שסידר הדברים כפי ההרגשות שעלו על לבו ואע"פ שלא על סדר הענינים.
.
(שם)
2הייתי מלך. ר, אוניא אמר, ג׳ עולמות ראה שלמה בחייו, הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, ומה טעם – שנאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי נהאגדה זו תתבאר ע"פ המבואר באגדות (ע' גיטין ס"ח ב') דלאחר שחטא שלמה הדפו האשמדאי מכסאו והלך בגולה, ופליגי חכמים אם חזר אח"כ לגדולתו או לא, וס"ל להדורש הזה דלא חזר, וא"כ היה סדר עולמו הדיוט ומלך והדיוט, הדיוט – קודם שעלה לגדולה, מלך – כשמלך, והדיוט – לאחר שדחפו האשמדאי, ומסמיך זה על הלשון אני קהלת הייתי מלך, ומהו הלשון הייתי, בעבר, מבואר שזה אמר בתקופת ההדיוטות, ואחרי שכשידוע אמר קהלת בסוף ימיו [כמבואר לפנינו בריש ס' שה"ש], א"כ היתה תקופה זו האחרונה בחייו, ולפי"ז יתבאר הלשון הייתי מלך, כמו שאומר הייתי מה שהייתי ועכשיו אין אני כלום. וחד מ"ד ס"ל דתקופת חייו היתה מלך והדיוט ומלך, מלך מאז שנולד שהרי הובטח למלוכה, הדיוט לאחר שנדחף מהאשמדאי ומלך – שחזר למלוכה, ומדייק זה מלשון שאמר (ז' ט"ו) את הכל ראיתי בימי חיי הבלי, ובלשון חיי הבלי מורה להזמן שהיה בגלותו, כי כן דרך האדם לספר מתלאותיו בעת שרווח לו, ואמנם צ"ע איך יפרנס הלשון הייתי מלך, דהא כיון דמדבר זה בעת שהוא מלך, הול"ל אני קהלת מלך, ואולי יפרש דמכוין בלשון זה לענין שאחריו, ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, ראיתי את כל המעשים, דברתי אני עם לבי, ואתנה לבי לדעת וגו', דבלשונות אלו הכל מספר מה שעשה וחשב, ומקדים לזה, כי יען אשר בכל המאורעות היה מלך היה יכול להשיג לחקור הכל ולדעת הכל, ויהיה המשך הענין, אני קהלת, יען כי הייתי מלך היתה היכולת בידי לדרוש ולתור בחכמה וכו'.
.
(שם)
3הייתי מלך. בשעה שירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו היה שלמה מחזר על בתי כנסיות ובתי מדרשות ובתי גדולי ישראל ואמר אני קהלת הייתי מלך בירושלים נורומז לדחיפתו מהמלוכה ע"י האשמדאי, וכפי שנתבאר בדרשה הקודמת.
.
(מ"ר ב׳ ב׳)
4מלך על ישראל. ולמעלה הוא אומר (פסוק א') מלך בירושלים, מלמד שמקודם מלך על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים נזע' מש"כ לעיל בפסוק א' בדרשה מלך בירושלים וצרף לכאן.
.
(סנהדרין כ׳ ב')