הגדלתי מעשי וגו׳. א"ר חייא בר נחמיה, וכי אין הכתוב משמיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי – כמש"נ והלוחות מעשה אלהים המה כבר"ל הגדלתי הרבצת התורה באמצעים שונים, כדמפרש.
, בניתי לי בתים – בתי כנסיות ובתי מדרשות כגדריש בניתי לי בתים ע"ש הכתוב במ"א ח' בנה בניתי בית זבול, הבית אשר בניתי, דמכוין למקדש, וכאן מכוין לבתי כנסיות ומדרשות שנקראים מקדש מעט.
, נטעתי לי כרמים – אלו שורות של ת"ח שהן יושבין שורות שורות בכרם כדכמבואר במס' עדיות פ"ב מ"ו, העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה וכי בכרם היו יושבין אלא אלו סנהדרין שהיו יושבין שורות שורות ככרם, וע' סנהדרין ל"ז א', וגם אפשר ליחס שם כרמים לסנהדרין ע"פ הכתוב (הושע ב') ונתתי לה את כרמיה ותרגומו ואמני לה ית פרנסי, הרי שהפרנסים ומנהיגים מכונים בשם כרמים וגם סנהדרין בכלל.
, עשיתי לי גנים ופרדסים אלו משניות כהכי המשנה הוא יסוד כל התורה שבע"פ, ונדמתה לגן ופרדס שהם היסוד לגדולי הפירות.
, ונטעתי בהם עץ כל פרי – זה התלמוד כוכמש"כ באות הקודם, כי המשנה היא יסוד כל התורה שבע"פ, וכל מה שנתחדש בתלמוד מרומז בלשון המשנה, ועל לשון המשנה הכל בנוי.
, עשיתי לי ברכות מים – אלו הדרשנין כזהדורשים בקהל עם, ומכונים בשם ברכות מים ע"ש הכתוב הוי כל צמא לכו למים וכל הצמא לדבר ה' הולך לשמוע אל הדורש אשר תכליתו לרוות צמאון השומעים. וגם יש לפרש הכונה ע"פ מ"ש דדברי אגדה ודרש מושכים את לבו של אדם, וברכות מים הם מעיינות נמשכים.
, להשקות מהן יער צומח עצים – אלו התנוקות, קניתי לי עבדים ושפחות – אלו העובדי כוכבים, שנאמר וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי כחמפרש קניתי לי מעין הלשון ואת הנפש אשר עשו בחרן שנדרש על הגרים שגיירו אברהם ושרה, וה"נ כן, שספח מבני האומות על עדת ה'.
, ובני בית היה לי – זה רוח הקודש כטמלשון הכתוב במשה בכל ביתי נאמן הוא.
, גם מקנה בקר וצאן, אלו הקרבנות, כנסתי לי גם כסף וזהב – אלו דברי תורה דכתיב בהו הנחמדים מזהב, וסגולת מלכים [זו התורה], שנאמר (משלי ח׳) בי מלכים ימלוכו לותחלת הענין מפרש שמאמר זה תקרא החכמה והתבונה, כלומר התורה.
, והמדינות – אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה, עשיתי לי שרים ושרות – אלו התוספתות לאעיין בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה שמתכלית התוספתות לבאר עקרי ועניני המשנה, והן תכללנה את יפיה ונעימותה, כהוספת ההוד וההדר אשר ישוו על תענוגות המלך, המשוררים והמשוררות, בנועם זמרתם.
, ותענוגות – אלו האגדות שהן ענוגו של מקרא, שדה ושדות – דינים זכרים ודינים נקבות לבאולי סמיך לדרוש המלה שדה כמו שודא דדייני, ולאו דוקא דיינים ממש, דהא אשה פסולה לדון, אלא ר"ל שופטות ומשגיחות, וכמו דבורה אשת לפידות, או דהפי' דיני, כלומר, קבעתי ופרשתי הדינין המיוחדין לגברים ולנשים.
.
(מ"ר)
(מ"ר)