תורה תמימה על קהלת · פרק 8 · פסוק 15

ושבחתי אני את השמחה. זו שמחה של מצוה ^נדיען דעל שמחה של רשות נאמר ולשמחה מה זו עושה. והנה דרשה זו כפולה לעיל בפסוק הנזכר (ב' ב') ושם נתבארה די צרכה. .
(שבת ל׳ ב')

לאכל ולשתות. וסמיך ליה והוא ילונו בעמלו ימי חייו, בעמלו – בעולמו, בעולם הזה ^נהדריש בעמלו – בעולמו, בחלוף אותיות הסמוכות זל"ז כנהוג בלה"ק, וכמו שהבאנו כמה דוגמאות לעיל בפסוק ח' ולא ימלט רשע את בעליו יעו"ש. , ימי חייו – לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם ^נווהמשיל תורה ומע"ט לאכילה ושתיה, כי כמו אכילה ושתיה הם היסודות המחזיקות את הגוף כך מצות ומע"ט היסודות המחזיקות את הנפש, וכמ"ש בזוהר צו כ"ט ב' דמזונא דאורייתא איהי מזונא דנר"נ [נפש רוח ונשמה], ובפ' פינחס רכ"ז א' דנשמתא מתפרנסת במילין דאורייתא דאינון נהמא לה כענין נהמא דגופא ממילין דעלמא, וכמו אכילה בלא שתיה ושתיה בלא אכילה אינו די כך אינו די תורה בלא מע"ט ומע"ט בלא תורה, כי תכלית התורה הוי קיום המעשים וכמ"ש ביבמות ק"ט ב' כל שישנו בעשיה ישנו בלמוד שנאמר ולמדתם לעשותם, וכנגד זה בעל מעשה בלא תורה ג"כ אינו נחשב, כי לא ע"ה חסיד, ואמרו בתו"כ פ' אחרי (י"ח ל"א) ובספרי פ' ראה (י"ב כ"ח) ושמרתם ועשיתם, שמור ושמעת, מלמד שכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, משום שאינו יודע איך לכלכל מעשים טובים, ואפשר גם שיכשל במעשיו. .
(מ"ר)