לא שלח ידו. כחו (וכך פי׳ ר״נ גאון בס׳ המפתח המקרא כי אשא אל שמים ידי כמו שיבואר במקומו) והכונה כי מי שזוכה לראות מראות אלהים. והקב״ה מופיע עליו אור רצונו ית׳ שיראה ויתבונן ונותן לו כח לסבול משא הקדוש ולהיות מרכבה לשכינה. ה״ז מוצא בזה תענוג נפלא באור פני מלך חיים ית׳ ושבע נפשו ואינו תאב לאכול באותה שעה כמש״כ בס׳ בראשית ג׳ א׳. אבל האצילים האלה פרצו גבול והציצו במה שלא הורשו להתבונן והקב״ה לא שלח ידו להופיע אור פניו ית׳ להם ולא הי׳ בהם כח אלהי לסבול משא הקדוש והיו ראוים להיות נפגעים לולי זכות של אותו יום. מכ״מ זה הי׳ עונשם שלא שבע נפשם עונג רוחני עד ויחזו את האלהים. המה ראו מה שראו באלקות. ומכ״מ ויאכלו וישתו. נדרשו לאכול ולשתות. וכך פי׳ הראב״ע בשם ר״י הלוי ז״ל ועל דבריו יש להוסיף עפ״י מה שכבר נתבאר לעיל ד׳ כ׳ אשר משא מראות אלהים למי שאינו כדאי באותה שעה. היא למשא רב עד שיכול להמית. וזהו העונש. וכאן שלא הגיע העונש בתקפו מכ״מ הי׳ במשא מחליש כחם הרבה. והיו מוכרחים תומ״י לאכול ולשתות להשיב נפשם:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 24 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e