כל מחמצת וגו׳. פרש״י להביא את תערובתו. והרמב״ן השיג שהלכה היא כדברי חכמים שעל עירובו ולא כלום. אבל שיטת הרי״ף ורמב״ם דלפי האמת גם לרבנן דר״א אתי האי דרשה דכל על תערובות ובכדי אכילת פרס. ומכ״מ אינו אלא באזהרה ולא בכרת:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והנה היה ראוי לכתוב כאן המקרא וילכו ויעשו ב״י וגו׳ דכתיב להלן כ״ח. אלא שלא נגמר עדיין הדבור. ובעוד כל ישראל עומדים קרא משה לזקנים ואמר אליהם עוד כאשר יבואר. וכל ישראל שומעים הנאמר לזקנים. ואחר שכלה גם פרשה הנאמרה לזקנים אז הלכו ב״י ועשו. ומזה יש ללמוד דפרשה זו של זקנים נגע גם לכל ישראל לדעת וכאשר יבואר לפנינו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e