ואת מזבח העלה שם וגו׳. משונה הלשון. ולא כתיב וישם את מזבח העולה. מכאן בא המדרש בזבחים דנ״ט א׳ מזבח העולה בפתח א״מ ולא כיור בפתח א״מ. דזה כלל בלשון המקרא דדיוק הנושא בא ראשונה במקרא כמש״כ לעיל כ״ו ב׳:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 40 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויעל עליו את העלה. כבר נתבאר לעיל ו׳ דמש״ה נקרא כאן מזבח העולה משום שביום השמיני נתקדש להיות מזבח הצבור שכשר לעולת התמיד ולא כמו בשבעת ימי המלואים שלא היה אלא כבמת יחיד שאין מקריבין עליו התמיד:
ואת המנחה. זו מנחת נסכים. ועד כה שהיה במת יחיד לא הקריבו עליו נסכים דאין מנחה ונסכים בבמה:
כאשר צוה ה׳ וגו׳. בתוספתא הנ״ל היכן צוהו את הכבש האחד תעשה בבוקר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e