העמק דבר על שמות · פרק 31 · פסוק 13

ואתה דבר וגו׳. אע״ג שכל הדברות היו רק מפי משה לכל ישראל. מכ״מ דייק ה׳ כאן בלשון ואתה להזהיר ביחוד על השבת דבכל דברות התורה אמר משה לכ״י. ובהם היו כמה אנשים פשוטים שלא ידעו להזהר עוד עפ״י הדבור הראשון של משה ונזדהרו אח״כ ע״י גדולי ישראל. אבל בשמירת שבת אתה דבר אפי׳ למי שאינו בן תורה והוא עושה במשכן. וכך עשה משה כמו שיבואר ר״פ ויקהל:

אך את שבתותי תשמרו. לשון שבתותי מורה על כל יום שיש בו שביתה אפי׳ יו״ט שנקרא שבתון. וכמבואר בת״כ פ׳ אמור פי״ב אם לענין יו״ט כבר יו״ט אמורים מלבד שבתות ה׳ והכי מוכרח בפשטא דהאי קרא דמסיים כי אות היא וגו׳ לדעת כי אני ה׳ מקדשכם. ולא סיים האות שכתוב להלן כי ששת ימים וגו׳ אלא משום דהכא מדבר גם ביו״ט. ופי׳ לדעת כי אני וגו׳. דכל דבר הגורם לישראל התעוררות קדושה כמו בה״מ וכדומה בא ע״י התפעלות מדבר שבקדושה ונמצא שגם זה הדבר מסייע לכך. ואפילו גוי שרואה בהכ״נ או ס״ת ישיג איזה התפעלות הנפש מידיעתו שזה דבר שבקדושה אבל מה שאדם מישראל ישיג קדושת הנפש בשבת ויו״ט בלי שום הרגש חיצוני מה יום מיומים הוא אות שהקב״ה בעצמו כ״י מסייע לקדש למי שבא להתקדש ומש״ה קדושה זו יקרה בעיני ה׳ לדחות כל עשיית דברים שבקדושה: