ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו׳. מבואר שרבותא גדולה היה מה ששאלו ומלאו דבר משה מפי ה׳. והיינו שיותר טוב היה שלא היו שואלים והיו מודיעים לכל מצרים דבר פרעה להוציאם לחירות. ובל״ס לא היו מסרבים מצרים ע״ז באותה שעה שנפל פחד ה׳ עליהם ואמרו כלנו מתים. אבל אחרי שמלאו דבר משה ושאלו מוכרחים היו להכחיש להם. וזה גרם שרדפו מצרים אחריהם בעת שנודעו כי ברח העם. ולא כמו שהבטיחו לשוב. והיינו דאי׳ בברכות ד״ט ב׳ שאמרו למשה ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שחבוש בבה״א והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבה״א ונותנין לך ממון הרבה וא״ל בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. ולכאורה אינו מובן המשל שהרי גם בלי שאלת כלים לא היו יוצאין קודם אבל לדברינו מובן יפה שעפ״ז לא הית׳ גאולה שלימה מאנשי מצרים עד קריעת י״ס:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e