ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן. בצווי כתיב תחלה הקשות ואח״כ המנקיות. וכבר ביארנו דהקשות הם המעמידים. והמנקיות המה המזלגות. והמעשה היה כפי הראוי. תחלה עשו המזלגות ואח״כ המעמידים משום דלא אפשר לעשות המעמידים עד שנדע אופני המזלגות ועובין אבל שם סדר הכתוב כפי תשמישן של הכלים מתחלה משתמשין בדפוסין לאפיה ואח״כ הבזיכין ללבונה בשעת הסדור ואח״כ מעמידין הקשוות מצדדי השלחן ואח״כ מניחין הקנים בין הקשוות. אכן מצד הסברא היו תחלה מעמידין הקשוות והמנקיות להעמיד הלחם על מתכונתו ואח״כ הבזיכין ללבונה. וא״כ מהראוי לכתוב תחלה קשוות ומנקיות ואח״כ הכפות אלא מזה מבואר כדתנן במנחות פי״א לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת. שהוא משום איסור מוקצה וטורח בכדי כדאי׳ בשבת פ׳ כל הכלים. ולכאורה הוא פלא לדחות משום זה ענין הכתוב בתורה. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא כ״ז רמז לזה. ומעתה גם כאן מרומז הכי. דהשתמשות הבזיכין קדמה לקשוות ומנקיות דבזיכין סדרו בשבת והקשוות והמנקיות במוצאי שבת:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 37 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e